בניית חוויה סוציאלית באתר

אחד מעמודי הבנין העיקריים באתרים חדשים היום היא החוויה הסוציאלית, החברתית, שהאתר מעניק למשתמשים שלו. בין אם הרצון הוא לבנות רשת חברתית חדשה, נישתית או קיום רשת חברתית על גבי רשתות חיצוניות כמו פייסבוק, גוגל וטוויטר, האתרים היום מנסים להעניק את החוויה הזו גם אצלם.

אך מה המשמעות של "חוויה סוציאלית"? האם הוספת פיצ'רים כמו תמונות על קיר (פעולות אחרונות של חברים, פיד חדשותי, מיקרו בלוגינג וכו) בלבד תיתן לאתר חוויה חברתית אמיתית? האם האתר יזכה בכל הכוח שחוויה כזו מעניקה לאתרים שמצליחים לספק אותה (נאמנות משתמשים, תרומת תוכן, חזרה ושהות באתר)? לפעמים כן, אבל לרוב לא. בחירת האפשרויות הנכונות, מתן כובד משקל מתאים לכל פיצ'ר יחד עם ההצעות המיוחדות של האתר עצמו, הרשת החברתית הקיימת וכמובן – העיצוב הסופי שמאגד את הכל ביחד יתנו את התשובה ואת המשמעות האמיתית. הצלחתם לארוז את החבילה? המשתמשים שלכם יעניקו לכם מזמנם בחזרה.

מטרה – מהו הערך שהאתר שלך מוסיף?

זהו הכלל הראשון, וזוהי הסיבה הראשונה. האתר שלכם חייב לספק איזשהו ערך מוסף, משהו שאחרים לא מספקים. הערך הנוסף יכול להיות חדשני לגמרי או רק זוית שונה לאותו ערך – נישה, אוסף שונה של עזרים וכו, אבל בשורה התחתונה, בלי קשר לאתר חברותי או לא, הוא חייב לספק ערך ברור למשתמשים ואתם חייבים להבין את הערך הזה, לחזק אותו ולדחוף אותו קדימה. אם הערך ל מספיק חזק – שנו אותו, בדקו מה המשתמשים שלכם רוצים יותר – אבל זכרו – יותר מכל, אתם חייבים לספק ערך.

מדוע מגיעים לאתר שלכם? המשתמשים שלכם יגיעו לאתר שמתעסק בדבר שהוא קרוב במידה כזו או אחרת לתחום ענין שלהם – בתקווה לפגוש אנשים דומים להםללמוד או ללמד, או במילים אחרות – להוסיף ערך לעצמם. הרצון הזה להוסיף ערך לעצמם הו רצון חזק ועליכם, כמנהלי האתר, להבין אותו בדיוק רב ככל האפשר. במקום שבו יש ערך נתינה – כדאי לפתח ולשחק על הערך  הזה, במקום שבאים ללמוד ממנו – הטיפוח והדגשים יהיו שונים. לאתר חברתי יש שילוב של הדברים האלו, אבל המשקל שתשימו לכל שיטת הוספת ערך יקבע הרבה. האם החלוקה הזו היא 1/3 ? האם אנשים באים בעיקר כדי להכיר אחרים וללמוד, או שהם באים לתת? האם יש חלוקה שווה (הרבה אנשים שבאים ללמוד וקצת שבאים ללמד) או לא, וכו.

כדי לאפשר את הצרכים האלה, עליכם לאפשר לאנשים לתת לעצמם זהות, לתת להם משהו לעשות ודרך להביע את עצמם, ולתקשר עם משתמשים אחרים ועם קבוצות אחרות. נראה איך אפשר לעשות זאת ומה המשמעויות.

זהות עצמית

רשת חברתית בנויה על זהויות. בין אם הזהות הזו בדויה וחלקית מאוד (שם משתמש או כינוי בפורום) ובין אם היא אמיתית ומפורטת (קורות החיים שלנו בlinkedin), הבסיס לכל תקשורת היא היכולת לזהות את האדם שעומד מולך והיכולת שלך להזדהות בפניו. לזהות עצמה יש ערך, אפילו ברמה הפשוטה ביותר של יכולת לבחור כינוי או תמונה, ובודאי ביכולת לפתוח פרופיל מלא דוגמת פייסבוק. העומק שאתם נותנים לפרופיל חייב להתאים באופן כללי למה שאתם רוצים שהאתר שלכם יביע. פייסבוק לא היתה מצליחה להיות הרשת שהיא הפכה להיות ללא ההתעקשות הראשונית (שהיתה אז די חדשנית) על שמות אמיתיים ולא דמויות וירטואליות, משום שפייסבוק מנסה להעביר את החיים שלנו לרשת. לפורומים רפואיים יהיה קשה לעשות דבר דומה – אנשים לא אוהבים לראות את הבעיות הרפואיות שלהם ברשת תחת השם האמיתי שלהם. באתר מבוסס פנטזיה אפשר לשער שדמויות פיקטיביות עם תמונות מצויירות יכולות להיות יותר מעניינות מאשר הדמות האמיתית שעומדת מאחור, וכו. הזיהוי מוסיף אמינות, איכות וקשר רגשי לאתר.

ברגע שהחלטתם על העומק וסוג הזהיויות באתר שלכם, תנו להם חופש וחשפו אותן. אם יש ציטוט של משתמש, הוספו את הדמות שלו וקישור לדף הפרופיל, אם יש לכך משמעות. כל הערה, ביקורת או פוסט שהמשתמש כותב ילוו בדמות הזו. המטרות של התוספת הזו הן גם בשביל המשתמש עצמו, אשר מזדהה עם הדמות שלו באתר, וגם למשתמשים האחרים, שיכולו לזהות משתמשים נוספים, להכיר דמויות ולתקשר איתן, ובכך לחזק גם את הקשר שלהם לאתר וגם את הרצון שלהם לתרום ולהשתתף (ובכך להראות את הדמות שלהם גם כן).

הזיהוי יכול להיות כסיכום זריז של הכרטיס כמו ברמקול:

או תמונה ושם בלבד, כמו בטוויטר:

או לדוגמא שם ופעולה ספציפית עליה מדובר באותו הרגע:

בכל מקרה, כדאי ששם ותמונת המשתמש יובילו לפרופיל אשר יציג פרטים נוספים, דרכי התקשרות וכדומה למשתמש שעומד מאחורי הכינוי..

ברגע שאתם מאפשרים פרופילים ואנשים, הדלת נפתחת לעוד הרבה אפשרויות אחרות הקשורות לדמויות המשתתפות באתר: אנשים נוספים שהדמות מעריכה או קשורה אליהם באופן מסויים הקשור לערך האתר (שוב, בפייסבוק – קשרים חברתיים, ברמקול – קשרי טעם אישי וביקורות, באתר משפחתי הקשרים יהיו משפחתיים וכו).

משהו לעשות ודרך להביע את עצמם

ההבדל העיקרי בין אתר תדמית או תוכן לאתר חברתי הוא היכולת של המשתמש לתרום, להביע, להיות חלק מהאתר עצמו. קשת ההשתתפות רחבה מאוד – מאתרים הבנויים על השתתפות משתמשים, דרך אתרים הבנויים על השתתפות גבוהה ממספר מצומצם של משתתפים והשתתפות קריאה או קטנה מאוד של השאר (לדוגמא, אתר ביקורות, או וויקיפידיה), עד אתרים שהשתתפות המשתמשים בהם היא חלקית בלבד – וכוללת הצבעות או הערות בלבד, כמו בלוגים ואתרים מבוססי תוכן עורכים.

מה שתבחרו לאתר שלכם, כדאי לאפשר למשתמשים דרכים רבות ככל האפשר להביע את עצמם, מאותן סיבות שדיברתי עליהן למעלה: אמינות, קשר רגשי לאתר, מיתוג וכדומה. גם סיבות טכניות וכלכליות משחקות כאן תפקיד: כמות התוכן שהמשתמשים שלכם יוצרת כמעט תמיד תהיה גדולה יותר וכלכלית יותר מאשר יוצרי תוכן מטעמכם יכולים ליצור, והערך מבחינת SEO וענין למשתמשים יהיה גבוה. מצד שני, פיקוח (אם יש צורך) ואדמיניסטרציה עלולים להטות את הבחירה לצד השני. אלו שיקולים שיהיה עליכם לקחת.

פעילות רחבה של משתמשים כוללת מתן ביקורות, כתיבת ערכים, הוספת פוסטים בפורום וכדומה. כנראה שאם אתם מאפשרים פעילות כזו אתם מכוונים לאתר שיהיה מעין פלטפורמה. כדאי להקל במידת האפשר במתן התוכן, משום שקשה לשכנע משתמשים לעשות זאת בכל מקרה, וכל קושי שתוסיפו רק ירחיק אותם יותר. לעתים עדיף להוריד פצ'רים מענינים וטובים כמו עורך טקסט עשיר ( rich text editor), הוספת תמונות וסרטים וקישורים חיצוניים, רק כדי לקבל תחושה של קלות הוספת תוכן, אולם לפעמים היכולת ליצור תוכן מקורי ואישי חשובה יותר. שימו לב בדיוק מה אתם נותנים למשתמשים שלכם וכמה רחוק אתם יכולים ומתכוונים ללכת.

ברמקול, לדוגמא, מאפשרים חוות דעת עם טקסט חופשי מלא ועשיר:

אולם המשמעות היא שבאתר יכולות להיות ביקורות שאי אפשר לשלוט במראה ובתוכן שלהן:

(שימו לב לצבע הפונט וגודל התמונה) – האם אחידות וקיראות עדיפות על האפשרות של משתמש להביע את עצמו? תלוי באתר, תלוי בסוג המשתמשים וסוג התוכן שהם מביאים איתם – אני מראה לכם את האפשרויות השונות ואת המשמעויות האפשריות שלהן.

מעבר לפעילות הרחבה אפשר וכדאי בכל מקרה לאפשר למשתמשים פעילות צרה יותר – פעילות שעדיין נותנת להם להביע את עצמם, את הרצונות ואת המחשבות שלהם, אבל בלי הרבה מאמץ. הצבעות למינהן (אהבתי, מתן לב, אצבע למעלה או למטה וכו) הן אפשרות פופלרית (רמקול, טוויטר, פייסבוק, כולן מאפשרות את זה). האפשרות לחלוק תוכן – מעבר ליתרון הויראלי – נותן למשתמשים במה להבעה עצמית, מה הם אוהבים, מה מצא חן בעיניהם וכו. חשוב מאוד להיות קשובים למשתמשים בשלבים האלה – פעמים רבות טוויקים קטנים לפיצ'ר יהפכו משהו צולע לתוספת נהדרת לאתר, ולעיתים קרובות הקהילה עצמה תצמיח משהו שונה לגמרי ממה שהתכוונת – אבל זה יהיה משהו יעיל ופורה מאוד.

היכולת לתקשר

השלב האחרון בבהית קהילה היא היכולת של אנשים לתקשר בינם ובין עצמם – בין אם ע"י פורום, הודעות ציבוריות ופרטיות, ובצורה המעניינת ביותר – פעילות חוץ אתרית (מפגשים, טלפונים וכו). בין אם אתם מאפשרים זאת ע"י חשיפת פרטים (מוגנים באפשרות פרטיות) מסויימים כמו מספר הטלפון, או אפשרות ארגון מפגשים חיצוניים – ברגע שהרצון הזה עולה אצל המשתמשים אתם מתחילים להרגיש שהקהילה נוצרת משום שזהו דחף טבעי. אם יש לכם יכולת טכנולוגית שווה לבדוק אפשרות של זיהוי גיאוגרפי אוטומטי, או אולי שימוש באתרים חיצוניים המאפשרים זאת (כמו חיבור לfouresquare).

לסיכום

כשבונים אתר עליכם לבחון דברים רבים, בינהם היכולות החברתיות שאתם מעונינים (או לא) להוסיף. נסו לבנות את היכולות צעד אחר צעד, ולא "לזרוק" אפשרויות באתר בלי להבין מה האפשרות נותנת, את מי היא משרתת והאם יש דרישות בסיס שעליכם לעבור לפני (לדוגמא לבנות פרופילים לפני מערכת מסרים באתר, או הגעה למסה קריטית של משתמשים לפני הוספת אפשרות לארגן פגישות וכו).

בהצלחה!

חברים, עוקבים, מעריצים ומי זה מי

באחד הפוסטים הקודמים שלי דיברתי עם עומר על יחסים חברתיים, רשתת סוציאליות וכדומה, והזכרתי שיש לי פוסט בקנה שמסביר את ההבדלים בין חברים ועוקבים, מתי כדאי להשתמש באחד ולא באחר כשבונים מוצר, ומה ההבדלים המשתמעים מכל בחירה. מאז, גל כתב על פייסבוק וגבולות ההערצה ואורן צור ענה לו בטוויטר וגבולות המגלומניה, וחשבתי שהפוסט שלי, בשינוי קל, יכול לתת זוית אחרת על ההבדלים, השפה ומדוע כל זה חשוב כשמבדילים בין היחסים החברתיים באתרים.

נתחיל בחשיבות הבלשנות (אשר ענפים בולטים בה הם סמנטיקה ופרגמטיקה)- האם יש סמנטית בלשנית למילים עצמן או רק לפירוש הטוויטרי, רמקולי או פייסבוקי שלהן? לדעתי כן, יש חשיבות רגשית עצומה. אנחנו שמים לב לזה בעיקר במונח "חבר" (ופחות ב"עוקב") ובמילה "מעריץ" (fan) – הרי כל הדיון בין גל ואורן מתבסס על כך שפירוש המילה עצמו מפריע להם ברמה הרגשית כמעט. אני שומע לא פעם ולא פעמיים אנשים שלא רוצים לאשר בקשות חברות בפייסבוק (לצד סיבות הגיוניות כמו פרטיות, המנעות מספאם וכו) – משום שהאדם אינו "חבר אמיתי". עצם המילה "חבר" בפייסבוק גורמת לאנשים לחשוב פעמיים – הרי פסיכולוגית אנחנו לא יכולים סתם לומר על מישהו שהוא חבר. יש ערך רגשי למילה המדוייקת שנבחרת.

אסור גם לשכוח שלמילים ולפרושן המדוייק יש גם ערך הסברתי (מעריץ בפייסבוק, סומך ברמקול) וגם ערך מיתוגי (שונה משירות מתחרה) – אולם כאן יש הבדל בגישה בין אתרים שהם מרכז הרשת החברתית – ז"א אתר שבונה רשת חברתית חדשה – טוויטר, פייסבוק וכו, ובין אתרים שנבנים על רשתות חברתיות חיצוניות – רמקול ודומיו. הקונספט "סומך" של רמקול או "מעריץ" של פייסבוק הם בעלי משמעות מאוד מסויימת, כפי שגל אומר (אם כי לא מסכים, וזו רק הוכחה שהקונספט עצמו, לנסות לתת את המילה הנכונה, מתאים).

נעבור לסוגי היחסים והמשמעויות שלהם.

אנחנו מדברים על שני סוגי יחסים עיקריים – דו כיווניים (חברים בפייסבוק, קשר מקצועי בלינקדאין) וחד כיווניים (עוקבים בטוויטר, סומכים ברמקול, מעריצים בפייסבוק). אחרי הניתוח של המשמעויות של כל סוג, נדבר על המשמעויות של אתרים המספקים כמה סוגים של קשרים (פייסבוק ויילפ, לדוגמא), מדוע לעשות את זה ומתי לא כדאי. נבדוק כמה זויות חשובות:

  • הרגשת משתמש
  • פרטיות
  • משמעויות טכנולוגיות (בעיקר עומס)
  • השפעות על הפיד (חשוב במיוחד אם הפיד משמעותי באתר)
  • השפעה על השיחה באתר
  • השפעה על תרגום הגרף החברתי לאתרים חיצוניים, הפצת מידע וכדומה
shaking-hands-copyright-2009-by-kirk-tardy-hand-shake-471x314

יחסים דו כיווניים: חברים בפייסבוק ומקושרים בלינקדאין מבקשים זה מזה בקשה לקישור, בקשה שהיא חסרת משמעות עד רגע האישור. מרגע האישור הקשר חזק יותר – דווקא מכיוון שהיתה פעולה דו כיוונית כדי לאשר אותו – ההשקעה הרגשית חזקה יותר ואנשים יפגעו יותר כאשר יורדו מרשימת החברים. לקישור יש גם משמעות חיצונית – חברות, משפחה, עובדים וכדומה, משמעות שמתארת את הקשר והאופי הרגשי שלו.

  • הרגשת משתמש – הקשר הדו כיווני הוא קשר מבוסס רגש. אנחנו מכריזים עליו כקשר בעל אופי מסויים (חבר, משפחה, קשר עסקי) וחייבים לקבל אישור מהצד השני על הקביעה הזו. יש כאן סיכון מסויים בזמן הבקשה ולכן משמעות שונה לאחר האישור. יש השקעה רגשית מסויימת.
  • פרטיות – למשתמש החלטה ראשונית מאוד חזקה, משום שבקלות אפשר לא לאשר את החברות. מצד שני, הרבה יותר קשה לבטל אותה אחרי כן, ולכן לרוב נצטרך לאפשר אפשרויות פרטיות מתקדמות בהרבה (כמו שבפייסבוק יש היום – לראות פחות מידע על משתמש, לא לראות דברים מסויימים מכל משתמש וכו – כל אלה ללא ביטול הקשר). לא נוכל להשאיר אפשרות ביטול חברות משום שזו תגרום לפעולות לא נעימות באתר, וננסה למנוע מצב כזה.
  • משמעויות טכנולוגיות (בעיקר עומס) – מכיוון שיש בסה"כ פחות קשרים, הם יותר נדירים ויותר אישיים, ההשפעה הטכנולוגית היא (באופן סטטיסטי עקרוני) שהעומס על השרתים יורד. מצד שני, כמות הפיצ'רים חייבת לגדול – שליטה על פרטיות, קבוצות וכדומה הופכים להיות חשובים בהרבה – כמות החיתוכים גדלה, ולרוב גם העומס על המשתמש והידע הנדרש כדי לתפעל את הכל.
  • השפעות על הפיד (חשוב במיוחד אם הפיד משמעותי באתר) – מצד אחד נראה שקל יותר להוציא פיד מענין, משום שכל המשתתפים בפיד הם חברים, אבל האמת היא שקשה בהרבה – חברים ברשת חברתית מבוססים חברויות חיצוניות, קשרים משפחתיים, עסקיים וכו. הקשר החזק שהזכרתי למעלה גורם לקשרים בעלי משמעות רגשית ולא בהכרח עניינית. למרות שבאופן כללי חשוב לי לדעת מה קורה עם החברים שלי, לא בהכרח מענין אותי לאיזה סרט הם הלכו (בניגוד למבקר הקולנוע החביב עלי) או באיזו מסעדה ביקרו בכל רגע נתון (בניגוד למבקר המסעדות שעל טעמו אני סומך). בקשר להמלצות אני חייב לסייג: אנשים מאמינים יותר להמלצות חברים והמלצות ברשת (כמו שכתבתי בפוסט על המלצות ובמי אנשים בוטחים), אבל זה לא אומר שבאופן תמידי אנחנו רוצים לדעת מה החברים עושים, אלא יותר בצורת on demand.
  • השפעה על השיחה באתר – מכיוון שהיחסים בטוחים יותר, אישיים ורגשיים יותר, השיחה עמוקה יותר, ארוכה יותר, אבל הכמות שלה קטנה – יש פחות שיחות "של סתם". יש עוד גורמים רבים שמשפיעים על הנושא הזה (כמו אורך הטקסט ונכונות הui לשיחה), אבל זה אחד מהם. השיחה תהיה פעמים רבות שיחה אישית של אחד על אחד, אפילו אם היא רבת משתתפים – לרוב השיחות הם של כל משתתפי השיחה מול המשתמש שהתחיל את השיחה ולא בינהם.
  • השפעה על תרגום הגרף החברתי לאתרים חיצוניים, הפצת מידע וכדומה – הגרף החברתי קטן, והופך להיות סטטי יותר. לאנשים חשוב יותר מי הם מוסיפים ולעיתים רחוקות הם מורידים חברים. תרגום הגרף החברתי לאתר חיצוני קשה יותר (משום שלא תמיד שני החברים נמצאים באתר), אולם היכולות משתפרות (משום שאיכות הקשר חשובה ומשמעותית יותר).
one-way

יחסים חד כיווניים – יחסים שלא דורשים אישור, ולרוב מסמנים הבעת ענין כלשהו במשתמש אחר – מעקב אחרי מעשיו או מה שיש לו לומר (טוויטר), הסתמכות על הטעם (רמקול) או הערצה והערכה למותג (עסקי, קבוצת ספורט וכדומה – פייסבוק). היחסים החד כיווניים הם מעשיים יותר ורגשיים פחות והם באים לשרת צורך – פנימי או חיצוני ובאופן כללי הם פחות אישיים ומאפשרים התפתחות של מובילים, גורואים ומותגים (אנשים לא מצפים שלאנס ארמסטרונג יעקוב אחריהם ולא נעלבים כשהוא לא עוקב חזרה)

  • הרגשת משתמש – הקשר רגשי פחות, ודרש פחות מאמץ ליצירה, לכן הוא הופך לפרקטי יותר – אנשים שמעניינים אותי, נושאים שחשובים לי ומותגים שיקרים לי, אך מחר הכל יכול להשתנות – ההרגשה והשייכות נמוכים יותר.
  • פרטיות – מכיוון שלא קשה להוריד ולהוסיף אנשים לרשימה, יש פחות בעית פרטיות – מראש הקשר לא מוסר מידע מלא על האדם, ואם ישנה בעית ספאם או חוסר נוחות קל למשתמש להסיר את הקשר, אין פגיעה רגשית (או שהיא נמוכה יותר) – ולעיתים קרובות הצד השני אינו אדם כלל (אלא מותג, גם בפייסבוק וגם בטוויטר).
  • משמעויות טכנולוגיות (בעיקר עומס) – עקב השינויים התכופים יחסית קשה יותר לאחסן נתונים בזכרון המטמון (cache), והגרף האישי פוטנציאלית גדול יותר (משום שקל יותר לעקוב אחרי משתמשים ללא עלות רגשית). מצד שני, מכיוון שפלטפורמה חד כיוונית מאפשרת גורואים, מותגים וכו (משתמש אחד שמעדכן רבים), יש אפשרויות לאופטימיזציות מסוימות שקצת יקלו על העומס.
  • השפעות על הפיד (חשוב במיוחד אם הפיד משמעותי באתר) – הקונספט של פיד חד כיווני שונה – הוא פיד מידע יותר מאשר פיד ענין אישי. מותגים לא מעניינים אותנו אישית – אנחנו מעוניינים במידע עליהם, מבצעים, חידושים, שינויים. כנ"ל גם גורואים – מענין אותנו מה הם יודעים ומה הם תורמים לנו. לכן קל יותר במערכת חד כיוונית לגרום לפיד מענין – אם סימנת מישהו כנראה שאתה רוצה לדעת מה הוא אומר. פשוט וקל. זו אחת הסיבות שאין משחקי פיד מענין, פיד חי וכדומה בטוויטר בניגוד לפייסבוק. בשלב מסויים, אם השירות שלכם הופך משמעותי ופופולרי, רשימות או תת סיווגים יכולים לעזור להבין את התוכן, אבל בגדול זה כל מה שצריך, וגם לטוויטר לקח זמן עד שהשירות הגיע לרמה שרשימות היו נדרשות.
  • השפעה על השיחה באתר – בניגוד לשיחה מצומצמת או אפילו אחד על אחד, כשהיחס הוא חד כיווני השיחה באתר היא שיחת יחסי ציבור. הרבה אנשים רואים דברים שנכתבים, חוזרים עליהם ומגיבים, והכל פתוח.
  • השפעה על תרגום הגרף החברתי לאתרים חיצוניים, הפצת מידע וכדומה – קל מאוד לתרגם את הגרף החברתי החוצה – אם שני המשתמשים קיימים בחוץ הגרף מתורגם, ואם לא אז לא – ואין השפעה מיוחדת. אם לדוגמא אתם מקימים אתר מותגים ומשתמשים בפייסבוק קונקט, קל לתרגם הערצה לעמודים לגרף מקומי אצלכם, ואין צורך לתרגם את הגרף החברתי כולו.

ומה בינהם?

ברמקול היחסים הים הם חד כיוניים מחוזקים – יחסי "סומך על" – שהם הרבה יותר קרובים לעוקב, אבל עדיין קצת יותר רגשיים. בילפ יש שילוב של חברים כמו פייסבוק, ועוקבים סטייל טוויטר – לדעתי רק מסיבות כרונולוגיות, משום שבעבר היו חברים בלבד ולאחר מכן הם הבינו שבאתר כמו ילפ או רמקול יחסים חד כיוניים הגיוניים בהרבה. בפייסבוק יש את שני סוגי היחסים – חברים בין אנשים והערצה בין משתמשים למותגים. כשאתם מתחילים אתר כדאי לחשוב טוב על המשמעויות של השירות שלכם ומה הוא באמת דורש – השקעה רגשית? ענין? פרטיות? השאלות האלה יכוונו אתכם לבחירה נכונה בסוג הקשרים. בחירה בשני סוגים שונים של קשרים היא גם אפשרית אם יש לה הגיון (מה שאנחנו רואים בפייסבוק יותר מאשר ילפ) – צריך תמיד לזכור שיש עלות לקשרים שונים בתוך אוה מערכת – הסיבוכיות עולה ולמשתמשים קשה יותר להבין את ההבדלים.

אז מה זה אומר?

התחלתי את הפוסט כתגובה לגל – אני חושב שהרתיעה שלו מלהצטרף כמעריץ למותג שהוא לא מכיר ("איך אפשר להעריץ דבר שלא מכירים? וגם אם כן, האם הערצה היא הדרך היחידה לעקוב אחר עדכונים בפייסבוק? בסופו של דבר הצטרפתי כמעריץ של “אחר” מאחר והפרויקט מעניין אותי מספיק כדי להתגבר על הדילמה. במקרים רבים אחרים סירבתי לבקשה.") היא יתרון ופגיעה במטרה ולא ההיפך – אחרת יש איבוד משמעות טוטאלי ליחסים באתר, אני משער שגם הכוונה המקורית של טוויטר היתה דומה – אדם אמור לעקוב אחרי מי שהוא מתענין בו ומעריך. לכן בסופו של דבר אני מסכים עם גל בהבחנה אבל לא בניתוח.

ולאורן אני לא מסכים כלל. כשהוא אומר "טוויטר ופייסבוק משעבדים את הטרמינולוגיה לטובת האידיאולוגיה" וטוען שהמטרה היא צבירת משתמשים הוא מתבלבל, לדעתי, בין מה שפייסבוק וטוויטר מנסים לעשות ומה שאנשים עושים בתכלס בפלטפורמה הזו. אם טוויטר ופייסבוק עצמן היו רוצות לעודד מספר יחסים חברתיים גבוה במקום איכותי היו להן דרכים קלות מאוד לעשות זאת – למעשה, שתי הפלטפורמות יוצרות כלים נגד עידוד שכזה באופן כללי משום שהוא מעלה, ברמה הבסיסית ביותר, את עלות השירות, ומוריד את האיכות. בקשר למילה subscriber – לדעתי יש לאורן טעות למרות שהיא מילה טובה מאוד – היא מילה שמדברת על מעקב או חברות אסינכרונית – לא בזמן אמת, ולכן היא אינה מתאימה לטוויטר או פייסבוק, אבל כן לRSS, או לעיתונים. כדוגמא אני יכול להגיד שאנחנו מעריצים (fans) של סדרות טלויזיה, ולא subscribers של סדרות, למרות שאנחנו רואים אותן ברגע שהן עולות לאויר.

המלצות – אנשים בוטחים בחברים וזרים וריטואליים יותר מכל דבר אחר

בסקר הכולל 25,000 משתמשים מ50 מדינות ומפורסם בנילסן לפני מספר חודשים, בדקו הסוקרים ממי ואיך בדיוק מקבלים אנשים המלצות, ועד כמה הם סומכים עליהן. אין הפתעה רבה שבמקום הראשון, 90% מהנשאלים ענו שהם סומכים על אנשים שהם מכירים. במקום השני, לעומת זאת, עומדות המלצות וביקורות המגיעות מאתרי אינטרנט דמויי רמקול, מה שלדעתי מוכיח עוד יותר את הבחירה במודל של ביקורת חברים באתר – כאשר המנגנון מבוסס המלצות סוציאליות של משתמשים ולא רק המלצות "יבשות".

מענין לראות שחוות דעת וביקורות באתרי המותגים עצמם נמצאים לא הרחק מאחור, אבל אם האתר הוא חיצוני וממומן או מספונסר ע"י המותג, אנשים בוטחים בו פחות – ההבדל הפסיכולוגי שקשור ישירות לדברים כמו ביקורות בלוגרים מוטות מראה את פניו כאן.

trust_in_advertising

הדבר השני המענין הוא שביקורות מומחים (editorial) נמצאות רק במקום הרביעי, עוד נגיסה באמינות העיתונים והעיתונות ה"ישנה".

עידכוני סטטוסים חיים והתראות (live feed vs. notifications)

העדכון האחרון של טוויטר (כתבה בטקרנצ') שמדבר על שינוי מנגנון הסטוסים החיים למנגנון התראות (שלבי ניסוי כרגע) מזכיר לי דיונים ארוכים על מהות עידכוני הפיד ברשתות חברתיות שעשיתי בזמן תכנון כמה אתרים חברתיים בעלי פיד. בפוסט אני מסתכל מנקודת מבט המיועדת למנהל מוצר של אתר אינטרנט ומנסה לנתח איזה אפשרויות פיד קיימות ובמה כדאי לבחור, מתי.

אני יוצא מכמה הנחות בסיס שאני לא מתיחס אליהן בפוסט עצמו: יש אתר, בחרתם שיהיה בו פיד, ולמרות שלא כתבתי על הפיד עצמו עדיין, המטרה בפיד באתר היא להראות דינמיות ותנועה, להחזיר אנשים שוב ושוב לאתר, להציף תוכן וולגרום לפעולות מסויימות.

תנו לי פיד

בהנחה שאכן בחרתם להשתמש בפיד באתר שלכם, אני מאמין שאפשר לחלק את עידכוני הפיד לשלושה שלבים, לפי התקדמות האתר: פיד איטי, פיד פעיל ופיד מהיר מאוד. כדי לסבך קצת יותר את העניינים קיימים גם כמה סוגי פידים: פיד כללי לאתר (נשתמש בו למשתמשים לא רשומים בלי גרף סוציאלי או אם הפיד הסוציאלי איטי מדי), פיד חברים או נעקבים ופיד דברים מעניינים שמציף תוכן חשוב למשתמשים או לבעלי האתר. כיצד לבחור בסוג הפיד הנכון?

נגדיר קודם כל את האפשרויות:

פיד איטי: פיד מוגדר איטי אם בכל פעם שמשתמש נכנס הפיד לא השתנה משמעותית. הוא לא חייב להיות אחר בכל פעם אבל אם כל פעם שנכנסים הפיד נראה אותו דבר הסיבה לחזור פעמים רבות לאתר נעלמת, ומספר הביקורים החוזרים ירד. בהנחה שרוב האתרים אינם בין לאומיים לגמרי (לא כולנו פייסבוק) – אנחנו מסתכלים על 7 בבוקר עד 12 בלילה לערך, או 17 שעות פעילות. כדי שמשתמש יחזור לאתר פעם בשעה אפילו, על הפיד להתעדכן מעל 5 פעמים בשעה לפחות, או 90 עדכונים ביום. אני מאמין שפיד עדיין נחשב איטי ב10 עדכונים בשעה לפחות, ובגלל שיש עוד עידכונים בשעות הפחות פופולריות, אנחנו מדברים על בערך 200 עדכונים ביום – לפיד כללי (ראו למטה הגדרה של פיד כללי).

פיד בינוני: פיד מוגדר בינוני אם הוא משתנה הרבה, ובכל פעם שהמשתמש נכנס למערכת משהו אחר מוצג. הוא משדר דינמיות, אתר פעיל, או כל פעולה אחרת שבעל האתר מציף לפיד. הוא מניע לפעילות וגורם למשתמש לרצות לחזור ו"לא לפספס" את הפעילות. הכל כמובן בהנחה שהאתר מענין, אחרת הפעילות לא חשובה למשתמש. פיד בינוני מתעדכן גם אם חוזרים לאתר כל 10-20 דקות, ולכן למעשה פעיל לפחות פי 6 מהפיד האיטי – בערך 1200 עדכונים ביום לפיד כללי.

פיד מהיר: הפיד המהיר הוא פיד שעף ברוח הוריקן. גם אם המשתמש נמצא באתר כל כמה דקות הוא לא מצליח לקלוט ולקרא את כולו. המון מידע צף ורץ וכל הזמן קורים דברים. למרות שיש יתרונות לפיד כזה, משתמשים יקשרו לאתר, יפחדו להחמיץ ויחזרו יותר, הגבול בין פיד יעיל לפיד מתיש ומעצבן מתחיל להחצות כאן. הצפת המידע המסיבית, ההשקעה הנדרשת מהמשתמש והתסכול עלולים לגרום לתוצאה הפוכה ומשתמשים עייפים יתחילו לעזוב את האתר.

אחרי שהבנו את ההבדלים בין עומסי הפיד, נסתכל על התוכן. ישנם שלושה סוגים עיקרים: פיד כללי (כמו הפיד הראשי של טוויטר), פיד אישי (כמו הפיד האישי של טוויטר ומה שהיה הפיד של פרינדפיד, או פיד הlive של פייסבוק) והפיד שמציף תוכן (כמו הפיד החדשותי – news feed – של פייסבוק). נבדוק את ההבדלים בינהם ואז נמזג עם הקצבים שדיברנו עליהם למעלה.

פיד כללי: פיד ללא חלוקה או איפיון – פשוט מה קורה באתר. מתאים כמובן לאתרים בהם יש כניסה למשתמשים לא רשומים (לכן לפייסבוק אין בכלל אפשרות כזו) או שמסיבות כלשהן האפשרויות האחרות לא יעילות מספיק.

פיד אישי: פיד בו החלוקה מתבצעת לפי אפיון אישי כלשהו של המשתמש – הגרף החברתי (חברים או עוקבים), תחומי ענין, מיקום פיזי וכדומה.

פיד תוכן: פיד בו החלוקה מתבצעת לי אפיון האתר בצורה כלשהי – האתר מחליט איזה תוכן חשוב יותר להפיץ לפי פופולריות, ענין, מקום פיזי וכדומה ועדיפות ניתנת לתוכן כזה, כמובן עם איזה מימד של התישנות שהופכת תוכן לפחות רלוונטי.

אם נסתכל על שתי החלוקות (קצב הפיד וסוג התוכן) נראה שאנחנו יכולים להגיע למספר אפשרויות פיד שונות, לפי סוג האתר, העומס בו, גודל ורוחב הגרפים החברתיים ותחומי העניין וסוג הפעילות שהייתם רוצים לראות באתר שלכם. משמעות מהירות הפיד גם היא קצת מסתבכת והופכת תלויה ברוחב הגרפים החברתיים באתר שלכם – אם אנשים חברים של 4-5 אנשים באתר קשה יהיה ליצור גרף אישי טוב מספיק, וייתכן ששוה לעבור דינמית בין סוגי פידים לפי המהירות האישית של המשתמש – התלויה ברוחב הגרף שלו.

אם ניקח את המקרה של פייסבוק וטוויטר, היום יש שני סוגי פיד – חדשותי (תוכן) ואישי בפייסבוק וחדשותי (פיד כללי, כמעט לא בשימוש) ואישי בטוויטר, בשני האתרים קצב שינויי פיד גבוה לרוב (תלוי בגרף החברים, גודלו והיקפו) – העומס על המשתמש גבוה מאוד. כל שעה האתר משתנה לגמרי – ואם לא תחזרו לאתר כמה ימים הרבה דברים יתפספסו.

לשני האתרים האלה כבר אין את חובת ההוכחה לגבי הדינמיות שלהם – קשה לפספס אותה. גם הקריאה לפעולה מתוך הפיד גבוהה – התמונות והלינקים שחברים מוסיפים בשני האתרים גורמים לאחוזי הקלקה גבוהים יחסית. הרגשת השייכות, עקב הפיד האישי, גבוהה גם כן. במצב כזה שני האתרים עומדים בפני רצון להוריד את העומס מהחברים – ולכן פייסבוק עברה להתראות ולא עידכוני סטטוס חיים, ובטוויטר בודקים את האפשרות.

כשטוויטר עוד צריך היה להוכיח את עצמו כפלטפורמה חיה ודינמית, כשהגרפים החברתיים שבו היו צרים יותר ופעילים פחות, העידכונים היו חייבים להיות חיים – כדי להוכיח יכולת. עכשיו – נראה שהם עברו את הסף.

טוויטר ניצב מול בעיה נוספת – רוב קריאת הפידים שלו לא נעשית בכלל בשליטתו – אלא דרך תוכנות שולחן המשתמשות בapi. חוקי תוכנת השולחן (desktop) שונים במקצת ואני לא אגע בהן כרגע -אך אציין ששם העידכונים החיים הרבה יותר הגיוניים מאשר התראות בגלל יכולות שליפה, דיפדוף ואיחסון שונות לגמרי.

ברמקול הפיד בינוני בקצב, וכיום בחרנו בכל שלושת האפשרויות – כשהפיד הכללי הוא ברירת המחדל – משום שהגרפים החברתיים עדיין קטנים יחסית והתוכן המענין במיחד מוגבל ואיטי – תוצאה די צפויה מאתר שמתמחה בחוות דעת גולשים על עסקים שאינן נכתבות בכל יום ברוב המקרים – זאת אומרת שיכולנו לבחור בין פיד כללי בינוני או פיד אישי/תוכני איטי. מכיוון שעל רמקול עדיין להוכיח דינמיות ולגרום לפעולות משתמשים – פיד כללי נשמע הגיוני יותר. עם הגדילה בתנועה באתר אנחנו עוברים לאט לאט לפיד אישי, ובעתיד ייתכן שנשלב פיד תוכני המבוסס על מנגנוני ההמלצה המתוחכמים של רמקול.

אז מה יש לנו כאן? כדי לדעת איזה סוג פיד ואיזה סוג עידכונים אתם רוצים לאתר שלכם אתם צריכים להבין את התנועה, את המשתמשים ומה אתם רוצים להביע. גם אז, הפיד הוא מקום דינמי – הוא איזור השיחה הראשוני שלכם עם המשתמשים – וכשהרגלי התנועה באתר משתנים גם הפיד שלכם צריך להשתנות איתם.

אנשים שאולי אתה מכיר בפייסבוק..

פייסבוק הוסיפו פיצ'ר חדש לאתר היום, אנשים שאולי אני מכיר (People You May Know). הרעיון לא ממש חדש, וLinkedIn כבר הוסיפו את זה לפני מספר חודשים, אבל שווה לראות מה חלק מהמשמעויות לגבי FAACEBOOK.

image

דבר ראשון, הרעיון יפה, וכנראה עובד – לעדד אנשים ליצור עוד ועוד קשרים ברשת החברתית שלהם. נראה לי מוזר שפייסבוק מוסיפים את זה עכשיו, ולדעתי זה מגיע ממקום של פחד – השימוש הפוחת באתר (וברשתות חברתיות בכלל..), ומחסור בחידושים אמיתיים שהם מביאים.

מפריע לי גם ששוב, פייסבוק לוקחים רעיון של אפליקציות של אנשים, ומממשים אותם באתר. אולי זו זכותם, אבל זה בהחלט פוגע ביכולת של חברות ליצור אפליקציות טובות באמת – משום שאם האתר מחקה את האפליקציה – הרי אין לה סיכוי אמיתי. אם פייסבוק רוצה להיות מערכת ההפעלה של הרשת, אז עליה לכבד את המשתמשים שלה – ואם מישהו יצר אפליקציה עם רעיון טוב, אז לפחות לקנות את הרעיון, ולא לשכפל ולהשמיד אותו.

מבחינת הביצוע, לא נפלתי מהכסא. עברתי על 20 אנשים שאני מכיר בשם או לא מכיר בכלל, אף אחד מהם לא קיבל בקשת חברות ממני. בניגוד לLINKEDIN, בעלת גוון עסקי, פייסבוק חיה (או מתימרת לחיות) על קשרים חברתיים\אמיתיים. מי שרציתי והכרתי כבר חבר שלי, והאחרים – לא. אני לא בטוח אם התוספת הזו מוסיפה למיצוב הספציפי הזה של הרשת.. אבל הזמן יגיד.