על ויסקי אירי ומפגש חברים

מועדון הויסקי המקומי שלי נפגש לפגישה השנייה – והנושא היום (או הלילה) – ויסקי אירי, מודרך ע"י עמית.

המצגת מסבירה פחות או יותר את כל מה שלמדנו (הרבה!), אבל אני לא אחזור על הכל, אלא קצת על הזוית שלי על כמה המשקה המצויין מצויין הזה..

Irish Whiskey

View SlideShare presentation or Upload your own. (tags: irish whiskey)

על השולחן 5 סוגי וויסקי אירי, לפי הסדר שנבחר.. לדעתי גם לפי הטעם, מהנמוך לגבוה:

  1. פאדי (paddy) – פשוט וחזק.
  2. Tullamore Dew – הוויסקי שאני הבאתי – הויסקי האירי השלישי בפופולריות (אחרי ג'יימסון ובושמילס) – בכירסה היחסית פשוטה שלו. חריף בפה אבל יותר עדין מהפאדי.
  3. ג'יימסון – למרות שבוויסקים האיריים הפשוטים ג'יימסון הוא הפופולארי ביותר, בושמילס (השני) לדעתי טעים יותר, עדין יותר ונעים יותר בפה (רך וקליל יותר, כמו שאומרים), עדיין הג'יימסון טוב יותר מהשניים הקודמים.
  4. בושמילס 12 – בתמונה למטה –  אין מה לעשות. גם בוש וגם 12 שנה. יופי של עבודה החברה האלה עושים.. לא מתקרב לגלן פידך 12, אבל יחסית לאירי – לא רע בכלל. מתקתק (כרמלי) בריח (חזק!) ובטעם. זו הפעם הראשונה שהבנתי איזה משחקי טעם אפשריים בוויסקי – ברור שהוא לא מתוק, אבל איכשהו, בסוף, אחרי הלגימה.. אתה מרגיש איזה טעם חמקמק של מתיקות.
  5. בושמילס סינגל מאלט – בן 10 – הפתעת הערב מבחינתי. אומרים שמאלט עדין פחות, אז אולי אני קשוח, אבל אני אוהב יותר את הסינגלים מהבלנדד (בינתיים, לפחות.. מי יודע איפה אני אהיה בסוף הסדנה?) – לדעתי המאלט 10 גם טוב יותר מהבוש 12.

דרך האמצע..

בבודהיזם, דרך האמצע היא דרך חיים הנמנעת משני הגבולות האנושיים, הרס עצמי ונהנתנות, כדי להגיע לחזון, ידע, רגיעה ואושר. כדי להגיע לשם, צריך (צריך? בבודהיזם? לא נשכח שבודהיזם מדבר על העובדה שהכל מגיע מנסיון אישי, ושום דבר לא מונחת מלמעלה) להמנע מעונג עצמי ממכר וכן מהשמדה עצמית, והגברת הפעולות הנכונות ודרך ה-8 הפנים האצילית (תרגום קלוקל של Noble Eightfold Path).

אני עדיין שוקל את דרך האמצע בגירסה שלי. אני מאמין גדול בדרך האמצע, אבל בכיוון שונה. לדעתי דרך האמצע היא לבחור בכל רגע נתון בין שני הקצוות, ולא להמנע משני הקצוות. בכל פעולה, בכל צעד, צריך לעמוד מול הבחירה של הנאה וסבל, של העכשיו והעתיד, של ביטחון או סיכון. לא ללכת בין הטיפות, אלא לבחור אלו טיפות ירטיבו אתכם.

אם אתם עומדים בפני צעד מסוכן, צעד גדול, לדוגמא, השקעה של כל החסכונות שלכם בבורסה, או עזיבה של עבודה, וכו, צריך להחליט מה הדרך הנכונה ומה ההשפעות האפשריות של כל מהלך עליכם. הכוונה היא לא נסיון לדעת איזו מן הדרכים נכונה יותר, אלא איזה סוג של דרך אתם בוחרים: האם אתם לוקחים את הסיכון (ואז – מה אתם מסכנים? עד כמה הסיכון גדול? האם אתם מוכנים גם להפסד? האם הזכייה שווה את הסיכון וההפסד?) או את הבטחון (וגם אז – מהי עלות הביטחון? האם תהיו מאושרים במקום הבטוח שלכם? עד כמה, וכמה זמן תוכלו להשאר באיזור הזה?).

נראה לי שהדרך שלי קשה יותר. היא מכוונת למחשבה בכל רגע נתון. אין מנוחה. אבל אם מתאמנים בזה, המחשבה הזו הופכת לטבע שני, ומחוסר הבטחון יש שליטה בחיים, ועל זה מדבר הבודהיזם. שלטו בחיים שלכם, תבינו אותם ותבינו את עצמכם, תדעו איפה אתם עומדים ולאיפה אתם הולכים (בכל רגע נתון, כי זה משתנה), ותהיו מאושרים יותר.

הבעיה שלי עם אלוהים

הבעיה שלי עם אלוהים היא לא הקיום שלו

קטונתי לדעת את קיום האל, על כל התסבוכות שבענין

קיים, לא קיים, זכר או נקבה,

באמת שאני לא יודע.

הבעיה שלי עם אלוהים היא גם לא המאמינים שלו

שלקחו את התורה, ומשכו ושינו והאריכו והרסו

הפכו אותה למוט שליטה, לשיטה, למקור הכח שלהם

יש לי בעיה איתם, אבל לא איתו

זו לא אשמתו

הבעיה שלי עם אלוהים היא גם לא מה שהוא עושה

או לא עושה

על הכדור הזה, עם החיים האלה,

את מי הוא בוחר להרוג או לקחת, ואת מי להשאיר

אם יש סיבה או אין, זה לא ענייני, אני לא מבין.

הבעיה שלי עם אלוהים היא שאני לא קולט,

שאם הוא הוא שם באמת, ואם הוא כל כך חזק,

כל יכול, כל יודע, כל דבר בעצם,

אז למה הוא מכריח אותי להאמין, למה הוא מכריח אותי לקיים את חוקיו,

זה פשוט לא מובן לי

התנהגות של פושע אלים, כמעט, שרק עקב כוחו מכריח אותי לעשות את רצונו

זו הבעיה שלי עם אלוהים.

4 שנים

כבר 4 שנים עברו, תאריך שאני לא שוכח,

היינו תמימים, אמיצים אפילו,

שום דבר לא שינה, רק ההרגשה קובעת

והיום הרבה פחות תמימים,

והרבה דברים נחשבים, הרגשות נדחקות לצדדים

הרבה פחות תמימים, לא ברור לי עד כמה אמיצים.

והלילה מגיע – ליאונרד כהן – And the night comes on – תרגום שיר

לילה של תחילת חורף, אני רץ בפארק הכל כך מוכר של תל אביב, אחד מהימים הקשים נפשית האלה, כשאתה עייף, רוצה שהנפש תנוח, רוצה להעלים את כל הלחץ, לפתור את כל הבעיות, להתקפל ולעצום עיניים לרגע. פתאום הIPOD שלי בוחר את השיר הזה, וזה כל כך מתאים, אני שומע אותו פעמיים ויודע שאני חייב לתרגם..

זה בשביל החברים לשתייה, בלילות שצריך אותם.

הלכתי למקום

בו ידעתי שהיא שוכבת ומחכה

תחת השיש והשלג

אמרתי, אמא, אני מפחד

הרעם והברק

אני לא יעבור את זה לבדי

היא אמרה, אני אהיה איתך

הצעיף שלי סביבך

ידי על ראשך כשאתה הולך

והלילה הגיע, הוא היה מאוד רגוע

רציתי שהלילה ימשיך עוד ועוד

אבל היא אמרה, חזור אל העולם

נלחמנו במצריים,

כשהם חתמו על ההסכם

שאף אחד נוסף לא צריך למות

היה רעש נורא

ואבי נפל מטה

עם פצע נורא בצידו

הוא אמר, נסה להמשיך

קח את ספרי, קח את רובי,

זכור, בני, כיצד הם שיקרו

והלילה הגיע, הוא מאוד רגוע

הייתי רוצה לדמיין שאבי טעה,

אבל אתה לא רוצה לשקר, לא לצעירים

היינו נעולים במטבח,

ולקחתי את הדת

ותהיתי כמה זמן היא תשאר

כל כך הייתי צריך,

שלא יהיה לי דבר לגעת בו

תמיד הייתי תאוותן בצורה כזו

אך בני ובתי

טפסו מתוך המיים,

בוכיים, אבא, הבטחת לשחק

והם מובילים אותי הלאה

אל ההפתעה הגדולה

ככה אבא, אל תציץ, אבא, כסה את העיניים

והם מתחבאים, מתחבאים בעולם

היום אני מחפש אותה תמיד,

אני אבוד בקריאה הזו

אני קשור לפתילים של תפילה

אומר, מתי היא תזמן אותי

מתי היא תבוא אלי

מה עלי לעשות כדי להתכונן

וכשהיא נכנעת לכמיהה שלי

כמו ערבה, כמו מעיין

היא עומדת באויר הזוהר

והלילה מגיע,, והוא מאוד רגוע

אני שוכב בזרועותיה ואומר, כשלא אהיה

אהיה שלך, שלך לשיר אחד

עכשיו הצרצרים שרים

ופעמוני התפילה מצלצלים

החתול ישן מכורבל בכיסאו

אלך לבאר של ביל

אצליח להגיע רחוק כל כך

ואראה אם חברי עדיין שם

כן, הנה למעטים

שסולחים על מה שאתה עושה,

ולמעטים יותר, שאפילו לא אכפת להם

והלילה מגיע, הוא מאוד רגוע

אני רוצה לחצות, רוצה להגיע הביתה

אבל היא אומרת, חזור, חזור לעולם.