היום היה אמור להיות התחלתו של טיול הוויסקי, ולמה לא להתחיל אותו יפה יפה בוויסקי טרוויאלי אמנם, אבל שאני כל כך מחבב, הוויסקי שהתחיל בשבילי את התחביב הזה: .GlenFiddich
הנסיעה לכאן, בערך שעתיים שלוש מאבימור, דווקא היתה משעשעת. נהגת האוטובוס לא היתה באיזור מעולם ולא ידעה את הדרך. עצרנו כל כמה זמן לשאול לאיפה נוסעים מכאן.. עצרנו לכמה דקות ליד איזו טירה, ובסוף המשכנו. האמת שטעינו בדרך אבל בסוף איכשהו הכל הסתדר. למזלה של הנהגת, היננו רק שלושה אנשים באוטובוס וכולנו לאותו מקום, אחרת מי יודע כמה תחנות פיספסנו בדרך (וכמה אנשים עדיין שם, מחכים).
המזקקה עצמה גדולה ומרשימה, משולטת ויפה. נכנסים ומגיעים לחנות, קודם כל. התחלה טובה.. אלא.. שאין טעימות. שלא תבינו אותי לא נכון, זה לא שאני מחפש וויסקי חינם (אני כן), אבל מכיוון שאני מוגבל בבקבוק אחד (ואני עומד לרמות עם שניים, אבל עדיין) של אלכוהול שאפשר להביא לארץ, אני מאוד זהיר במה לקנות.. אם בדרך אני אצטרך לטעום כמה דברים שאני אוהב פחות, זה המחיר שיהיה עלי לשלם.
אז הם לא נותנים לטעום, אבל אם אני אלך למרכז המבקרים, יש טיול שבסופו יש טעימה. טוב. אני הולך לשם. הכניסה מאוד מרשימה, וכל ההסטוריה של המשפחה נמצאת שם, מי נלחם איפה ולמה, איך קראו לסבא ואיך הבן נראה. יופי. הלכתי לבית קפה, לראות אם שם הטעימות. אין. אפילו לא בכסף (לא אכפת לי לשלם קצת אבל לשתות ממבחר שונה של וויסקי). הם שוב הפנו אותי לסיור, ואמרו שכדאי לי לנסות את סיור ה”מיני” שהוא בעיקרו, ללכת לטעום כבר.
הבחורה בסיורים לא יודעת מסיור המיני. יש לה רק סיור של שעה (!) שבסופו טועמים מהגלן פידיך 12. אתם בטח צוחקים עלי. את ה12 לא הייתי אפילו טורח לטעום גם בחינם. זה מוכר, ולא משרת את המטרה. באמת שלא באתי כרגע לשתות וויסקי חינם, שכנראה שככה הם מתיחסים לטעימות, אלא להתנסות.
בקיצור, קצת נגעלתי מהמסחריות של המקום. כל כך שונה מTOMATIN שהייתי בו לפני יומיים. אפילו ברמת המסחר זו טעות חמורה – הם בקלות היו יכולים להרוויח יותר אם היו מוכרים לי טעימה רצינית, במיוחד אם הייתי ממשיך לבקבוק אח”כ. אבל מי אני שאדריך את החבר’ה האלה במכירות. נו טוף. רציתי פשוט לצאת משם.
המזקקה נמצאת בכפר קטן בשם DUFFTOWN. עיר נחמדה ויפה, עם הרבה חנויות וויסקי ושתי מזקקות פרטיות שלא פתוחות לציבור. טעמתי שם וויסקי מקומי מעולה, שמאוד הזכיר לי לגוולין 16 שאני אוהב. אפילו לא היה יקר, אבל אני לא רוצה משהו דומה לדבר אחר שכבר יש לי, מה הרעיון כאן? חבל.
מבירור קצת עם המודיעין המקומי התברר לי שאם לא אהבתי את המזקקה המקומית, אין לי מה לעשות ברוב הסביבה הזו – יש עוד 3-4 מזקקות די דומות באופיין, ואלו שלא – אי אפשר ממש להגיע אליהן באוטובוס. יש אחת לא רחוקה אבל כדאי לי לקצר מרחקים ולהגיע קודם כל לABERLOUR, ומשם יהיה יותר קרוב. נסעתי, בדקתי שיש בית קפה עם WIFI, שיש מקום לרוץ, ולקחתי חדר ללילה.
חזרתי לבית הקפה שבאמת נראה מקסים.. אבל WIFI לא היה בו. “דווקא יש לנו BROADBAND”, מנהלת המשמרת\בעלת הבית מתנצלת, “וחשבתי שיש WIFI, אבל אין”. מה הקשר לעזאזל, איפה הם חיים הסקוטים האלה. לא נורא. אני מקווה שהכוון לשביל שאפשר לרוץ בו לא היה דמיוני. נראה מחר.
מבחינת תכנון, מה שראיתי היום הוציא לי את הרצון לראות מזקקות. אם הגדולות מוציאות את החשק ואל הקטנות אי אפשר להגיע או שהן סגורות למבקרים, עדיף פשוט להכנס לחנות וויסקי, לטעום מה שרוצים (בחנויות נותנים לטעום, ויש הרבה מאוד מבחר. המחיר קצת יקר יותר, 2-3 פאונד לרוב), ולקנות. אם זה רק חצי מענין, אפשר להשיג בקבוקים קטנים לפעמים. אז נראה לי שאני משנה כיוון, ומנסה להגיע לFORT WILLIAMS, בצד השני של סקוטלנד, איפה שיש רכיבות טובות ועוד קצת וויסקי. כבר יום שני היום, ואם אני אצליח להגיע מחר בשעה נורמאלית.. יהיה לי את יום שלישי ורביעי, ואז חזרה ביום חמישי כמעט ישר לשדה התעופה. אופציה שנייה היא להמשיך כאן בסביבה, ולחזור לאדינבורו ביום רביעי, לראות קצת את העיר. אני עוד אחשוב על זה.
(הפוסט הזה, דרך אגב, הוא הפוסט המאה שלי בבלוג עובד כדי לחיות.. מזל טוב!)