אחד השירים האהובים והעצובים ביותר בשבילי של לאונרד כהן הוא So Long Marianne. כמו שירים אחרים, הסיבה משולבת בין השיר עצמו, המילים, המוזיקה, והזמן שבו שמעתי לראשונה, עוד לפני הצבא.. עברתי כמה תקופות של נסיון להשתחרר מהמשמעות של השיר בשבילי כשיר עצוב, אבל אחרי כמה זמן פשוט החלטתי שטוב שיש שירים כאלה..
בואי אל החלון , יקירתי הקטנה,
רוצה לקרא בכף ידך.
פעם חשבתי שאני ילד צועני,
לפני שנתתי לך לקחת אותי הביתה.
עכשיו שלום, מריאן, הגיע הזמן להתחיל
לצחוק ולבכות לבכות ולצחוק על הכל מחדש
את יודעת שאני אוהב לגור איתך,
אבל את גורמת לי לשכוח כל כך הרבה.
אני שוכח להתפלל למלאכים,
ואז המלאכים שוכחים להתפלל בשבילנו.
עכשיו שלום מריאן, הגיע הזמן…
נפגשנו כשהיינו כמעו צעירים
בעומק פארק הלילך הירוק.
החזקתי אותי כאילו הייתי צלוב,
כשהתקדמנו בכריעה דרך החשכה.
עכשיו שלום מריאן, הגיע הזמן…
המכתבים שלך אומרים כולם שאת לידי עכשיו.
אז מדוע אני מרגיש כה בודד?
אני עומד על הקצה וקורי העכביש שלך
מהדקים את העקב שלי לאבן
עכשיו שלום מריאן, הגיע הזמן…
כרגע אני צריך את אהבתך הנסתרת.
אני קר כמו סכין גילוח חדש.
עזבת כשאמרתי שאני סקרן,
מעולם לא אמרתי שאני אמיץ.
עכשיו שלום מריאן, הגיע הזמן…
או, את כל כך יפה.
אני רואה ששינית את שמך שוב.
ובדיוק כשטיפסתי על ההר הזה,
לשטוף את עפעפי בגשם!
עכשיו שלום מריאן, הגיע הזמן…
