הוא הגיע כמו סערה וכבש את כולנו, את כולם. עצום מימדים ועם לב זהב, שמח לראות אותנו תמיד, התרגש, קפץ ורריר כאילו אין מחר. היה החזק מכולם אך עדין כמו תינוק. אם לא רצית להלחם הוא התלטף, אם רצית לרוץ הוא רץ. הוא היה חבר טוב.
הוא הגיע בתור ג’יי, אבל זה אף פעם לא הסתדר. ג’ף התאים לו יותר, ואז כמובן ג’פי. בסדר פסח האחרון רצו לשים אותו בחוץ, שלא יפריע, אבל הוא ביקש יפה, ונכנס, והיה אדיב, מנומס, ועדין כמו שרק הוא ידע.
ואז הוא הרגיש לא טוב.