רק חצי יום עבר בטיול שלי לסקוטלנד וכבר יש כל כך הרבה לספר.. טיול עם מליון תקלות, והיד עוד נטויה.. אבל זו הרפתקאה, נכון? והמטרה הראשית שלי השבוע היא לזרום עם מה שקורה 
אז תקלות רק מוסיפות לחגיגה..
זה התחיל בשדה, או אולי בערב שלפני.. אולי לא כדאי לשתות בקבוק קאוה שלוש שעות לפני הטיסה, אפילו עם זה במועדון הקצינים, וזה בטח הרבה פחות מומלץ לישון שעתיים, ולשכוח את כרטיס האשראי שלך בכיס של הג’ינס.. למזלי אני תמיד מגבה, ומגבה, ותמיד יש איזו אפשרות להסתדר בלי.. אז הוצאתי את הויזה, וישר לקחתי 400 לירות שטרלינג, שיהיה. מה שכן, בויזה לא השתמשתי כבר חמש או שש שנים, אין לי מושג ירוק מה המיספר הסודי שלי.
הטיסה עברה בסדר, די הייתי גמור וישנתי את רובה. לצערי העירו אותי לארוחה, אבל נרדמתי במהרה. הסרט שהיה במטוס היה זה שראיתי לפני שבוע בקולנוע.. כמה אפשר, חשבתי לעצמי, אבל החיים רצו להראות לי.
מהספר שלקחתי אני די מרוצה. אפילו שמפנזים חושבים על פרישה. מתחיל מצויין, ממשיך די טוב, קצת נאבד באמצע. אני לקראת הסוף ונראה שהוא משתפר. למזלי הבאתי עוד שני ספרים וכמה עיתונים, כדי שיהיה מה לקרוא.. מי ידע שאני מסיים ספר ביום כמעט.
בליי אובר הראיתי את הדרכון במעבר וראיתי משהו מוזר. אמרתי שאני אבדוק אח”כ. בדקתי אח”כ. מתברר שהפקידה בישראל הביאה לי 400… פרנקים שוויצרים, ולא לירות סטרלינג. לעזאזל. אני הייתי עייף מדי כדי לבדוק והיא עייפה מדי בשביל לקלוט. אוף, אוף, אוף.
בשדה התעופה של אדנבורג המצב קצת משתפר. הפקידה בinformation די נחמדה, שמחה לראות מישהו שבא ללא תוכניות, להרפתקאה. מקרה או לא, היא ישר קלטה, ואני הרגשתי טוב חשבנו ביחד לאיפה לנסוע, אני רציתי צפון, והיתה אפשרות לכיוון הוויסקי (speyside) או הטיולים (highlands). הלכתי על הטיולים, היה לי מספיק אלכוהול ליומיים בדם. קניתי כרטיס ונסעתי העירה, לתחנת האוטובוס הראשית.
קניתי כרטיס, אני אומר, אבל למה? מתברר שקניתי כרטיס אל העיר ולא לצפון. האוטובוס לצפון איחר, וכולם היו לחוצים כשהוא סוף סוף הגיע. כשגילו שיש לי את הכרטיס הלא נכון פשוט לא הסכימו לחכות.. זונות. אז הלכתי לקנות חדש, פיספסתי את האוטובוס.. הבא בתור הוא עוד 3 שעות, והנסיעה עצמה ארבע. אני מקווה שיהיה מקום פתוח לישון בו כשאני אגיע.
בנתיים אני מנסה לנצל את הזמן. צילמתי קצת, שתיתי קפה טוב, הלכתי לבנק שמצאתי בעיר והוצאתי כסף ידנית. לפחות זה הצליח ואני פחות לחוץ עכשיו. פיזרתי את הכסף בשלושה מקומות ליתר בטחון, והלכתי לכיכר מדהימה שראיתי כדי לשבת ולכתוב, לקרא, ולהעביר את הזמן. איתי בכיכר על הדשא עשרות צעירים, כמה אימהות, וכמה אנשים מחוייטים לגמרי, כולם על הדשא מתפננים. איזה חיים.