חבל לי להשאיר את היום הקודם כמו שהוא היה.. והוא די הלך והשתפר. אני אתחיל מהסוף – ניצלתי. אני יושב בבר, שותה בירה, כותב ונכנס לאינטרנט. יש חיים.
לפני עשר דקות מצאתי סופר פתוח. כל מי שמבין ענין יודע שאין טיול נורמאלי בלי לבקר בסופר מרקט מקומי. מי שמבין יותר גם אוכל משם. אני מבין – ישר קניתי גבינה מ-ע-ו-ל-ה, לחם דגנים, וארוחת ערב מושלמת. אין, אין על החיים.
לפני חצי שעה נכנסתי למקלחת. אחרי יום שלם. 20 שעות בערך מהרגע שיצאתי מהבית. שתי טיסות, שני אוטובוסים, הרבה זמן המתנה. המיים חמים, ואני פשוט נותן להם לשטוף את הפנים שלי. איזה תענוג. אין דברים כאלה בכלל. לא המציאו עדיין. מקלחת חמה. מומלץ.
עשר דקות לפני זה, אני יורד סוף סוף מהאוטובוס אחרי 4 שעות. כמה חבר’ה יורדים והבחור שלידי, שאין לי מושג מה הוא מדבר אבל יש מצב שזו אנגלית, כי דיברנו איזה חצי שעה כבר, אומר לי לרדת וללכת אחריהם. אני עושה את זה ומגיע לאכסניית נוער באבימור. ישר לוקח חדר ליומיים. מוסיף תשלום על מגבת. אכסניית נוער. OMG. כבר עבר זמן מאז שהייתי באכסנייה. יש עדויות לעוד כמה אנשים בחדר, אבל לא אכפת לי. אני כבר מתחיל להתלהב. עוד רגע מקלחת שחלמתי עלייה בשלוש שעות האחרונות, ואז יוצא לסיבוב למצא אוכל ורשת. מחליט לקחת את החולצה של ONE IS ALL YOU NEED. אמנם המשמעות המקורית שונה, אבל זה נראה לי מתאים כרגע.
שעתיים לפני זה, מישהי עולה לאוטובוס ואומרת משהו באיזו שפה שאני מתחיל להבין שזו סקוטית. לא בטוח שיש דבר כזה סקוטית אבל אם זה אנגלית אני כבשה. היא אומרת משהו וזורקת את המילה AVIEMORE, שזה היעד שלי. אני הולך לשאול. כן, אם אתה רוצה להגיע לשם כדאי לך להחליף אוטובוסים, הנוכחי הולך לחכות חצי שעה לאיזה אוטובוס שמאחר מלונדון. פלצנים הלונדונים האלה. אני תופס את הפקלאות ורץ. אני לא מאחר עוד אוטובוס.
שעתיים לפני זה אנחנו סוף סוף באוטובוס לAVIEMORE. וואו. כבר ממש מאוחר, אני מקווה שיהיה לי איפה לישון. מתחילים להכנס לנוף הסקוטי. כבשים שמנמנות ופרות בריאות, כרי דשה אינסופיים, הרים עם קצת שלג למעלה. זה לא ניו זילנד, אבל זה די קרוב. אני חושב שאני אחבב את המקום. חבל שהמקומיים לא יודעים אנגלית אמיתית.