אתמול בגושן אירחה יבמ (ליתר דיוק, מעבדת המחקר של יבמ ואירגון הטכנולוגיה הגלובלית של יבמ) מספר בלוגרים (בין 20 ל30, לא ממש ספרתי..) להצגה ודיון של טכנולוגיות חדשות, היכרות וקצת אוכל טוב.
קצת מוזר לחזור תחת כובע יזם ליבמ, אבל קל יותר להסתכל מבחוץ על האנשים, יוצרים ואנשי מחקר שעושים דברים די מדהימים למעשה, אבל נמצאים בבעיה המאפיינת את יבמ בישראל – בעיה שעוד שמתי לב אליה כשעבדתי במעבדות וניסיתי לשנות משהו עם הצלחה מועטה בלבד: יבמ ישראל מאוד מבודדת מהעולם החיצון. המגננה הכחולה הגדולה, חברה שגודלה כמדינה קטנה (400,000 עובדים), יש לה רשת פנימית משלה שהיא מיני אינטרנט, כמה רשתות חברתיות, שירות דמוי טוויטר, שירות דמוי דלישיוס, מערכת בלוגים, וויקי, וכו וכו – היתרונות העסקיים ברורים אך למחיר – בידוד – יש עלות, בעיקר במקומות כמו גוף המחקר המפותח של החברה.
3 אנשים הציגו לנו שלושה פרוייקטים בתחומים מגוונים, ווב2.0 באירגון (הידוע בשמו enterprise2.0), מערכות מבוססות קונטקסט ובונה אפליקציות ללא קוד. כולן אפליקציות בנויות היטב, מחושבות, מעניינות.. אבל מה? לא חדשניות. במדיה אירגונית יבמ לוקחת רעיונות מוכחים ובעייתים מעולם הווב ופשוט מעתיקה אותם לעולם האירגוני, ללא חידוש רעיוני ובלי שימושים בכל הכלים המדהימים שעומדים לרשותם – וכאן לדעתי טמונה הבעיה – החוקרים נלחמים באתגרים (הלא פשוטים) הטכניים ושוכחים לרגע להלחם קצת יותר במוצר שהם בונים – האם אין הבדל עצום בין אירגון סגור לרשת עולמית? מהו ההבדל? מהם היתרונות, ומהם החסרונות? את הדברים האלה לא הצלחתי לקבל בפגישה הזו, ולדעתי אין למציגים תשובות מדוייקות.
אני אתן דוגמא. הפרוייקט הראשון חיפש דרך לעזרה במציאת תוכן באירגון. הפתרון די זהה לשלל הפתרונות באינטרנט היום: תגיות, רשת חברתית, דמוי דלישיוס וכדומה. אין ספק שפתרונות טובים, ואין ספק שעל מנת לממש אותם המתכנתים נצבו מול אתגרים לא פשוטים בכלל. אבל רעיונית אין כאן דבר חדש. מדוע שאני, כעובד יבמ במכיר את הכלים האלה בחוץ, אשתמש בפייסבוק הפנימי כשיש לי חיצוני? למה לי להשתמש בדמוי טוויטר כשיש לי את טוויטר? למה לא להשתמש בדלישיוס?
מה הייתי אני מציע? כמה דברים. למה לא לנצל את העובדה שכל העובדים שבויים, למעשה, ברשת חברתית אמיתית? למה לא להכניס משחק לתוך המערכת – משחק עם נקודות, או תארים, משחק שמבליט את המשתמשים התורמים, פופולריים, חדשים, מתלמדים? אם היייתי מסמן כמה מסמכים מעניינים, מקבל עליהם הצבעות, איזה תואר יפה ופתאום מקבל פניה מסמנכ"ל ביבמ.. זה היה משמעותי. זה היה משכנע אותי להשתמש יותר בכלים – הadded value היה מיידי וברור.
ומה בקשר לפרטים נוספים שהאירגון יודע עלי? הארגון יודע עם מי אני מדבר, וכמה. אפילו אם רוצים לשמור על פרטיות ולא מסתכלים לי בשיחות (מה שאני לא מאמין שעושים..) – כמה מידע מעולה יש שם. בלי שאני צריך לספר ל"מערכת" כלום – היא יכולה להמליץ לי על תוכן שכנראה מענין אותי – כי חברים שלי גולשים אליו (כן, יכול להיות שאני אקבל את הפורנו הכי טוב ברשת, אבל כנראה שחוק המספרים הגדולים יגרום לכך שרוב התוכן יהיה משמעותי לי).
אני מאמין שמפגש כזה ואחרים יעזרו לצוותי המחקר של יבמ להפתח ולהכיר דברים חדשים. אני מקווה שיהיו עוד, כי החברה שם באמת טובים, ועוד יובילו לדברים מטורפים שיבמ יכולה ליצור.