חודש: פברואר 2010

את השיר הזה, למרות שהוא לא ממש מתאים לרגע וליום (יום האהבה, 2010) אני מקדיש לתמר, סתם, כי היא דיברה עליו.

ובשביל להשלים את המתנה אני אציין פיסת טריוויה, ניק קייב והbad seeds הקליטו את השיר הזה באלבום From Her To Eternity ב1984..

בחרתי לשים ביצוע מהקליפ של ליאונרד, ולא מהופעה חיה, משום שבהופעות חיות לעיתים רחוקות הוא מבצע את השיר הזה כמו שהוא נכתב, ורציתי לתת אותו שלם.  הוא אמר פעם שזה השיר שלו שהכי קשה לבצע בגיטרה יש בזה משהו מאוד אישי.

דרכתי בתוך מפולת,

היא כיסתה את נשמתי.

כשאני לא הגיבן הזה שאת רואה,

אני ישן תחת גיבעה מוזהבת.

את אשר שואפת לכבוש את הכאב,

את חייבת ללמוד, ללמוד לשרת אותי היטב.

נתת לי מכה בצד בטעות,

כשירדת לחפש את הזהב שלך.

הנכה כאן שאת מלבישה ומאכילה,

הוא לא גווע ולא קר לו.

הוא לא מבקש את חברתך,

לא במרכז, במרכז העולם.

כשאני על דוכן,

את לא העלית אותי לשם.

החוקים שלך לא מחייבים אותי,

לכרוע מעוות וחשוף.

אני עצמי הוא הדוכן,

לגיבנת המכוערת הזו בה את נועצת מבט…

את אשר שואפת לכבוש את הכאב,

את חייבת ללמוד מה עושה אותי אדיב.

פרורי האהבה שאת מציעה לי,

הם הפרורים אשר השארתי מאחור.

לכאב שלך אין גיבוי כאן,

זה רק הצל, הצל של הפצע שלי.

התחלתי להשתוקק לך,

אני שאין בי חמדנות,

התחלתי לבקש אותך,

אני שאין לי צורך.

את אומרת שהלכת הרחק ממני,

אבל אני יכול להרגיש אותך כשאת נושמת.

את תלבשי את הסחבות האלה בשבילי,

אני יודע שאת לא ענייה.

אל תאהבי אותי בעוז כזה עכשיו,

כשאת יודעת שאת לא בטוחה.

זהו תורך, אהובה,

זהו עורך שאני לובש.