קטגוריה: וויסקי

מועדון וויסקי – וויסקי אירי

בפגישה השנייה של מועדון הוויסקי (distilled beer) בתחום הוויסקי האירי היה לי העונג להעביר את ההרצאה. חשבתי להעביר כאן כמה עובדות מתוך ההרצאה הזו:

  • האיות המקורי היה Whisky, אך מכיוון שוויסקי סקוטי היה באיכות כל כך גרועה (!), הוויסקי האירי והאמריקאי שינו את השם כדי למתג את עצמם, והם כותבים Whiskey (עם e). מצחיק שהיום המצב התהפך לגמרי, אבל האירים והאמריקאים נשארו תקועים..
  • דרך אגב, למרות זאת, אם מחפשים בגוגל Whisky יש בערך 16 מליון תוצאות, ואם מחפשים Whiskey יש 20 מליון – אבל זה בטח בגלל שיש יותר אמריקאים כותבים..
  • אירלנד היא מקור הוויסקי (שפירושו “מי החיים”) – המשקה הגיע משם ע”י נזירים נוצרים שהפיצו את הבשורה (וגם נצרות).
  • באירלנד שלוש מזקקות:
  • באופן כללי וויסקי עם פחות עישון מסקוטי ובלי peat.
  • זיקוק משולש ברוב המקרים – אבל זה לא ההבדל העיקרי מוויסקי סקוטי! יש גם סקוטיים שמזוקקים שלוש פעמים.. אז מהם בכל זאת ההבדלים הגדולים?
    • וויסקי אירי מזוקק בעיקר משעורה.
    • מוזקק בערבוב של לתת ודגנים לא מלותתים (malted וגם unmalted) – שנקרה pure pot, בניגוד לסקוטי שהוא עם malt בלבד (pure malt)
    • רוב האירים היום הם לא pure pot – אלא ערבוב של pure pot עם וויסקי grain, חיטה או תירס לדוגמא – עדיין יש כמה שהם pure pot (נחזור אל זה מאוחר יותר) לגמרי.
  • יש את הסוגים הרגילים באירלנד: סינגל מאלט, בלנדד, grain, וכו.
  • Pure Pot Whiskey, שהוא הוויסקי היחודי לאירלנד, נעשה בזיקוק batch (בניגוד לזיקוק רציף, שהוא זיקוק נפוץ בסקוטלנד), ולכן:
    • עשוי לרוב משיורה בלבד
    • רק Redbreast, Green Spot וBushmills מייצרים היום Pure Pot – כולם מהמזקקה של Midleton.
  • הזיקוק המשולש הוא שאחראי לטעם היחודי של הוויסקי האירי.

על הטעימה עצמה אני אספר בפוסט נפרד..

אכזבת וויסקי קלה – Glenfiddich שמה

היום היה אמור להיות התחלתו של טיול הוויסקי, ולמה לא להתחיל אותו יפה יפה בוויסקי טרוויאלי אמנם, אבל שאני כל כך מחבב, הוויסקי שהתחיל בשבילי את התחביב הזה: .GlenFiddich

הנסיעה לכאן, בערך שעתיים שלוש מאבימור, דווקא היתה משעשעת. נהגת האוטובוס לא היתה באיזור מעולם ולא ידעה את הדרך. עצרנו כל כמה זמן לשאול לאיפה נוסעים מכאן.. עצרנו לכמה דקות ליד איזו טירה, ובסוף המשכנו. האמת שטעינו בדרך אבל בסוף איכשהו הכל הסתדר. למזלה של הנהגת, היננו רק שלושה אנשים באוטובוס וכולנו לאותו מקום, אחרת מי יודע כמה תחנות פיספסנו בדרך (וכמה אנשים עדיין שם, מחכים).

המזקקה עצמה גדולה ומרשימה, משולטת ויפה. נכנסים ומגיעים לחנות, קודם כל. התחלה טובה.. אלא.. שאין טעימות. שלא תבינו אותי לא נכון, זה לא שאני מחפש וויסקי חינם (אני כן), אבל מכיוון שאני מוגבל בבקבוק אחד (ואני עומד לרמות עם שניים, אבל עדיין) של אלכוהול שאפשר להביא לארץ, אני מאוד זהיר במה לקנות.. אם בדרך אני אצטרך לטעום כמה דברים שאני אוהב פחות, זה המחיר שיהיה עלי לשלם.

אז הם לא נותנים לטעום, אבל אם אני אלך למרכז המבקרים, יש טיול שבסופו יש טעימה. טוב. אני הולך לשם. הכניסה מאוד מרשימה, וכל ההסטוריה של המשפחה נמצאת שם, מי נלחם איפה ולמה, איך קראו לסבא ואיך הבן נראה. יופי. הלכתי לבית קפה, לראות אם שם הטעימות. אין. אפילו לא בכסף (לא אכפת לי לשלם קצת אבל לשתות ממבחר שונה של וויסקי). הם שוב הפנו אותי לסיור, ואמרו שכדאי לי לנסות את סיור ה”מיני” שהוא בעיקרו, ללכת לטעום כבר.

הבחורה בסיורים לא יודעת מסיור המיני. יש לה רק סיור של שעה (!) שבסופו טועמים מהגלן פידיך 12. אתם בטח צוחקים עלי. את ה12 לא הייתי אפילו טורח לטעום גם בחינם. זה מוכר, ולא משרת את המטרה. באמת שלא באתי כרגע לשתות וויסקי חינם, שכנראה שככה הם מתיחסים לטעימות, אלא להתנסות.

בקיצור, קצת נגעלתי מהמסחריות של המקום. כל כך שונה מTOMATIN שהייתי בו לפני יומיים. אפילו ברמת המסחר זו טעות חמורה – הם בקלות היו יכולים להרוויח יותר אם היו מוכרים לי טעימה רצינית, במיוחד אם הייתי ממשיך לבקבוק אח”כ. אבל מי אני שאדריך את החבר’ה האלה במכירות. נו טוף. רציתי פשוט לצאת משם.

המזקקה נמצאת בכפר קטן בשם DUFFTOWN. עיר נחמדה ויפה, עם הרבה חנויות וויסקי ושתי מזקקות פרטיות שלא פתוחות לציבור. טעמתי שם וויסקי מקומי מעולה, שמאוד הזכיר לי לגוולין 16 שאני אוהב. אפילו לא היה יקר, אבל אני לא רוצה משהו דומה לדבר אחר שכבר יש לי, מה הרעיון כאן? חבל.

מבירור קצת עם המודיעין המקומי התברר לי שאם לא אהבתי את המזקקה המקומית, אין לי מה לעשות ברוב הסביבה הזו – יש עוד 3-4 מזקקות די דומות באופיין, ואלו שלא – אי אפשר ממש להגיע אליהן באוטובוס. יש אחת לא רחוקה אבל כדאי לי לקצר מרחקים ולהגיע קודם כל לABERLOUR, ומשם יהיה יותר קרוב. נסעתי, בדקתי שיש בית קפה עם WIFI, שיש מקום לרוץ, ולקחתי חדר ללילה.

חזרתי לבית הקפה שבאמת נראה מקסים.. אבל WIFI לא היה בו. “דווקא יש לנו BROADBAND”, מנהלת המשמרת\בעלת הבית מתנצלת, “וחשבתי שיש WIFI, אבל אין”. מה הקשר לעזאזל, איפה הם חיים הסקוטים האלה. לא נורא. אני מקווה שהכוון לשביל שאפשר לרוץ בו לא היה דמיוני. נראה מחר.

מבחינת תכנון, מה שראיתי היום הוציא לי את הרצון לראות מזקקות. אם הגדולות מוציאות את החשק ואל הקטנות אי אפשר להגיע או שהן סגורות למבקרים, עדיף פשוט להכנס לחנות וויסקי, לטעום מה שרוצים (בחנויות נותנים לטעום, ויש הרבה מאוד מבחר. המחיר קצת יקר יותר, 2-3 פאונד לרוב), ולקנות. אם זה רק חצי מענין, אפשר להשיג בקבוקים קטנים לפעמים. אז נראה לי שאני משנה כיוון, ומנסה להגיע לFORT WILLIAMS, בצד השני של סקוטלנד, איפה שיש רכיבות טובות ועוד קצת וויסקי. כבר יום שני היום, ואם אני אצליח להגיע מחר בשעה נורמאלית.. יהיה לי את יום שלישי ורביעי, ואז חזרה ביום חמישי כמעט ישר לשדה התעופה. אופציה שנייה היא להמשיך כאן בסביבה, ולחזור לאדינבורו ביום רביעי, לראות קצת את העיר. אני עוד אחשוב על זה.

(הפוסט הזה, דרך אגב, הוא הפוסט המאה שלי בבלוג עובד כדי לחיות.. מזל טוב!)

מפגש וויסקי רביעי – ויסקי אמריקאי

למפגש הוויסקי הרביעי חיכיתי הרבה זמן.. מאז שקניתי את הג'ק הכסוף בערך, פתאום הבנתי שוויסקי אמריקאי (סליחה, בורבן) הוא דווקא לא רע בכלל.. כמה ביקורים בmate והדיל על ג'ק פשוט ב34 ש"ח הוכיחו לי זאת שוב ושוב..

אז חיכיתי. לא ידעתי שיבואו כל כך הרבה אנשים. לא ידעתי שיהיו 9 בקבוקים שונים לטעום מהם. לא ידעתי שתהיה בירה לפני.. אם הייתי יודע, הייתי בא עם דף ועט, כמו אורן ונועה שהגיעו מוכנים, כתבו מה הם חושבים תוך כדי, וזכרו..

אז מה למדתי? כל מיני דברים, רובם בתכלס לא ממש מעניינים. למדתי את ההבדל בין שיפון לתירס, למה השתמשו בתירס דווקא (רצו וויסקי, זה מה שהיה), ומה המשמעות של התירס (מתוק יותר, נעים יותר למתחילים). שמתי לב שככל שאני אוהב יותר את הוויסקי הוא.. דומה יותר לוויסקי סקוטי.. אז למה לא ללכת למקור? אה?

שחר, המרצה, אמר משפט אחד שכן נחקק בזכרוני: הרעיון הוא להכיר כמה סוגים כדי שנדע מה לשתות לפי מצב הרוח. לפעמים בא משהו פשוט, לפעמים מתוק, לפעמים עמוק. אני אוהב את המפגשים האלה (מעבר לאנשים, השתייה, וכו') בגלל שלאט לאט אני למד מה אני אוהב ומתי. לא רע בכלל.

על ויסקי אירי ומפגש חברים

מועדון הויסקי המקומי שלי נפגש לפגישה השנייה – והנושא היום (או הלילה) – ויסקי אירי, מודרך ע"י עמית.

המצגת מסבירה פחות או יותר את כל מה שלמדנו (הרבה!), אבל אני לא אחזור על הכל, אלא קצת על הזוית שלי על כמה המשקה המצויין מצויין הזה..

Irish Whiskey

View SlideShare presentation or Upload your own. (tags: irish whiskey)

על השולחן 5 סוגי וויסקי אירי, לפי הסדר שנבחר.. לדעתי גם לפי הטעם, מהנמוך לגבוה:

  1. פאדי (paddy) – פשוט וחזק.
  2. Tullamore Dew – הוויסקי שאני הבאתי – הויסקי האירי השלישי בפופולריות (אחרי ג'יימסון ובושמילס) – בכירסה היחסית פשוטה שלו. חריף בפה אבל יותר עדין מהפאדי.
  3. ג'יימסון – למרות שבוויסקים האיריים הפשוטים ג'יימסון הוא הפופולארי ביותר, בושמילס (השני) לדעתי טעים יותר, עדין יותר ונעים יותר בפה (רך וקליל יותר, כמו שאומרים), עדיין הג'יימסון טוב יותר מהשניים הקודמים.
  4. בושמילס 12 – בתמונה למטה –  אין מה לעשות. גם בוש וגם 12 שנה. יופי של עבודה החברה האלה עושים.. לא מתקרב לגלן פידך 12, אבל יחסית לאירי – לא רע בכלל. מתקתק (כרמלי) בריח (חזק!) ובטעם. זו הפעם הראשונה שהבנתי איזה משחקי טעם אפשריים בוויסקי – ברור שהוא לא מתוק, אבל איכשהו, בסוף, אחרי הלגימה.. אתה מרגיש איזה טעם חמקמק של מתיקות.
  5. בושמילס סינגל מאלט – בן 10 – הפתעת הערב מבחינתי. אומרים שמאלט עדין פחות, אז אולי אני קשוח, אבל אני אוהב יותר את הסינגלים מהבלנדד (בינתיים, לפחות.. מי יודע איפה אני אהיה בסוף הסדנה?) – לדעתי המאלט 10 גם טוב יותר מהבוש 12.