למה לכתוב בכלל?

מפה לשם, כמעט שנה עברה מאז הפוסט שלי על הרצון לכתוב. בסוף 2023, לכבוד יום ההולדת שלי, הקמתי מחדש כמה מהאתרים החביבים עלי: מרחקים, לרוץ את ישראל, בלוג הספורט שלי, והבלוג הזה – ולא כתבתי כלום. מצחיק שמה שהעיר לי את המחשבה הזו היה פודקאסט של טים פריס עם אנדרו רוברטס שבו רוברטס מדבר על האהבה שלו לכתוב משהו כל יום (אמנם ביומן הסודי שלו אבל עדיין) – בדיוק אותה המלצה שבמקור הביאה אותי לחדש את הבלוגים.. ועדיין אני לא כותב כל יום, ואפילו לא פעם בשבוע.

באופן טבעי, הצעד הבא שלי היה אמור להיות ״איך אני גורם לעצמי בכל זאת לכתוב״ – אבל לרגע עצרתי וחשבתי – אולי כדי גם לחשוב ולכתוב – למה בכלל אני רוצה לכתוב?

אנדרו רוברטס הנ״ל אומר שהוא כותב כל יום קצת, כדי לזכור ולנסח לעצמו מה עובר עליו. זה עוזר לו לסדר את המחשבות. לכן הוא כותב בבוקר – כי הוא אוהב לשתות בלילה ואז הכל יוצא לו מבולבל. הקונספט הזה של לסדר לעצמי את המחשבות מאוד מוצא חן בעיניי אבל הוא לא מספיק – דבר ראשון, יש לי את זה כשאני רץ או רוכב – ואז אני חושב על כל מיני דברים שהיו או יהיו ומה לעשות עם זה, ודבר שני – אני לא בטוח שזה ״חזק״ מספיק כדי למשוך אותי לכתוב.

אולי כדי שיהיה לי ״יומן״ לזכור דברים? גם זו סיבה שנשמעת מעולה אבל ה״אפ סייד״ שלה מאוחר מדי בעתיד – כמו אלפי תמונות בטלפון שלי – אני לא באמת אחזור ואסתכל עליהן אם גוגל לא יקפיץ לי את הכל יפה יפה ובזמן. ולמרות ביזבוז הזמן שלי כשאני עושה ניסויים, בפעם הרביעית אולי, בנסיון להגיע לכוס האספרסו המושלמת (הצלחתי לרדת ל9 גרם אספרסו לשוט יחידי עם תוצאה טובה סופסוף!) – גם זה לא בהכרח יביא אותי לכתוב כל יום.

מה מושך אותי בכתיבה? אני מתנדנד בין הצורף הפנימי ליצור ולחשוב, לבין הצורך החיצוני לחלוק חלק מזה עם אנשים אחרים. אני בכלל לא בטוח שיש לי את הצורך לחלוק, למרות שלפעמים זה נחמד ובעיקר כשזה חוסך ממני את הצורך להסביר דברים – פשוט אפשר להפנות אנשים לפוסט כזה או אחרי שמסבירים, בתקווה לעומק ובצורה ברורה, איזה נושא או רעיון שרציתי להעביר.

אולי בכלל שווה לי לכוב כדי שבעתיד, יום אחד, ai מספיק מתוחכם יעבור על כל זה ויוכל לשחזר אותי, להחזיר אותי לחיים. אם זה אפשרי וקרה יום איד – הי, שלום לך אדון ai, תעשה אותי בגירסה יותר סבלנית סבבה?

אז מה היה לנו? זיכרון, מחשבה, אירגון, חשיפה וחיי נצח. איפהשהו שם יושבת גם היצירה שלי, ספר המדע בדיוני שלא נכתב עדיין. מה מאלו יגרום לי לכתוב יותר, האם אחד מאלה חזק מספיק? אני לא בטוח. לא מבטייח שאחזור לכתוב הרבה, אני שוב, אנסה.

אפליקצית מציאת המקלטים

לפני כמה חודשים, בזמן המלחמה הקצרה שפקדה את תל אביב (אחרי אותה המלחמה הארוכה בדרום..) – החלטתי לפנות קצת מזמני ולכתוב אפליקצית מציאת מקלטים – משהו םשוט שיכול להראות בזמן אמת, לפי המיקום שלך, היכן המקלט הקרוב.

היו עוד מספר דרישות בסיס:

  1. מהיר לעשייה – יחד עם המלחמה ונבו הקטן – במיוחד בסופ"ש – לא היה לי הרבה זמן
  2. מהיר להפצה – אפליקצית אייפון לדוגמא בלתי אפשרית, משום שלוקח לפחות שבוע לאשר אותה
  3. שיהיה מענין – כדי שאוכל ללמוד משהו חדש תוך כדי
  4. שיהיה קל לעידכון – למרות שיצרתי את האפליקציה עם מקלטים תל אביביים, רציתי לאפשר עדכון מידע עם מקלטים בערים אחרות בקלות
  5. שיהיה יעיל וקל ותיקון

החלטתי להשתמש במאגרי המידע החופשיים של עיריית תל אביב (עם רשימת המקלטים) – ובעזרתו האדיבה של איתן שוורץ שעזר לי למצא אותם – במהרה היתה לי גישה למידע שהייתי צריך. כדי שיהיה קל להפיץ, החלטתי ללכת על html5, שמאפשר לי מידע על המיקום במחשבים חדשים ובטלפונים חכמים. חשבתי שיהיה נחמד כבונוס – לעשות את כל האפליקציה בצד הלקוח.

הדברים מסתבכים

אני חייב להודות שאת רוב הזמן שלי ביזבזתי על הapi והמאגרים של עיריית תל אביב. הם היו לא ברורים, לא נוחים, ובסופו של דבר כמעט ולא יכולתי להשתמש בהם. מה שאולי בהמשך עזר לי לממש עוד כמה מהמטרות של האפליקציה (בעיקר ללמוד משהו חדש ולאפשר יעילות וזריזות בתיקון) – אבל בזמן אמת רק הביא הרבה הרבה תיסכול.

לבסוף ויתרתי ופשוט לקחתי את כל המאגר. בתחילה רציתי להכניס אותו לתוך דף האפליקציה, ולאפשר לה להיות מהירה מאוד וכן בלתי תלויה לגמרי בצד שרת – לא רע בכלל! אבל בסופו של דבר, בעיקר בגלל בעיות המרת עברית מהנתונים שקיבלתי (בexcel…) למק שלי – הלכתי על משהו קצת שונה.

הכלים של גוגל יודעים לעבוד היטב עם עצמם – ושירות חדש (ביטא!) הנקרא fusion מאפשר לשלב מידע בין מסמך של גוגל ומפות של גוגל – מושלם! כל מה שהייתי צריך זה רשימה של כתובות, להכניס אותן למסמך בגוגל, לבצע עליהן geocoding – ולשתף במפת גוגל – מאותו רגע כל מה שנמצא במסמך מופיע במפה! כמה פשוט!

כמה דברים

את מה שניסיתי לעשות – הצלחתי ודי מהר. השירות עבד, הוא היה באויר תוך שעתיים, הוא לא דרש הרבה משאבים והוא לימד אותי כמה דברים חדשים. בצהריים כשאיתן התקשר אלי ואמר שאולי ידברו על הפיתרון שלי במסיבת עיתונאים (בסוף לא יצא אל הפועל) – ופחדתי לא לעמוד בעומס, פשוט עשיתי הוסטינג על… dropbox (!!) – שוב כלי חינמי ופשוט שמאפשר לעשות דברים בלתי צפויים. עידן גזית היה הראשון ששם לב, דרך אגב, איפה השירות מאוחסן.. ומיד צייץ: "Dude, your shelter map is hosted on dropbox? How ghetto. :)" :)

מאז כמובן שהעברתי את השירות לאמאזון.

מה שחשוב לי לציין בפוסט הזה הוא לא כמה מהר אני הצלתי להרים משהו יעיל – אלא כמה פשוט וקל, למי שמכיר את הכלים שיש היום ברשת – להרים שירותים טובים ויעילים. זה לא ענין של תכנות על או ידע בלתי ניתן להשגה – זו בעיקר היכולת לחפש בגוגל, להבין קצת אנגלית ולא לפחד לצאת קצת מהקופסא..

היום האחרון בjunction 32

די, שלושה חודשים עברו להם מהר, כתבתי הרבה פחות פוסטים אבל קידוס באויר (אמנם עדיין תחת בדיקות מעמיקות אבל באויר), והיםו האחרון שלנו בג'נקשן32 הגיע.

הרבה אנשים שואלים אותי מה זה ולא בדיוק מבינים.. הצומת היא חלל אורבני שנוצר ע"י קרן הון הסיכון ג'נסיס לסטארטאפיסטים תחת הרדר ותחת הוצאות כספיות גדלות, ומאפשר לנו לקבל משרד משלנו (מקום קבוע שאפשר להשאיר בו ציוד כמו מסך וכו), רשת וקפה – והכל ב200 ש"ח בחודש, שזה יותר דמי רצינות מכל דבר אחר. בנוסף, השהות עם אנשים שמתמודדים עם אותם דברים כמוך, עם עליות ומורדות בחיי המיזם, עם מתחרים שבאים והולכים, רצון וצורך לגייס, ליצור מוצר, לשווק – אנשים מכל הסוגים והמקצועות, מנוסים או חדשים – מעניקה הרבה מאוד, ולי אישית נתנה הרבה יותר ממה שחשבתי לפני שהכל התחיל.

שלושה חודשים אחרי המיזם שינה שם, שינה מראה, נוצר. הרבה מזה בזכות הjunction, המקום, האנשים שנמצאים כאן, וגנסיס (כולל מיקה ובן שעזרו לנו כל הזמן, אירגנו אירועים ונתנו את חוות דעתם).

אז תודה, ואני מקווה שאוכל לתרום בצורה דומה בעתיד..

דנקן סטיוארט מדליוט על תחזיות לשנת 2011

הצומת היא מקום מושבי החדש. זה נשמע קצת יותר גרוע ממש שזה באמת – הצומת, מבית ג'נסיס, היא חלל יזמי המושכר לסטארטאפיסטים בבוטסטארפ (לפני שגויס כסף) ומספק מקום עבודה נוח, אינטרנט, קפה, מקום לפגישות, וסביבה יזמית טובה לאינטראקציות עם יזמים אחרים – בנושאים טכניים, כללים, מוצר ואסטרטגיה. סה"כ – פתרון נהדר לכולם.

בין השאר, יש בצומת פגישה שבועית פתוחה לקהל בנושאים מגוונים (מהקמת סטארטאפ עד כיצד מעצבים ui) – אם אתם מעוניינים להגיע צריך להרישם במיטאפ. הפגישה האחרונה אירחה את דנקן סטיוארט (Duncan Stewart) מדלויט קנדה, שדיבר על התחזיות שלו לעתיד הטכנולוגי.

אז לרוב אני לא אוהב מפגשים על תחזיות. או שהן ברורות למדי, או שהן חסרות בסיס לגמרי. או שהן כלליות ברמה כזו שלא משנה מה יקרה תמיד אפשר לומר שצדקת. מה שאהבתי בתחזיות של דנקן שהן היו מאוד מנומקות – גם אם חלקן היו די ברורות וזו לא הפעם הראשונה שאני שומע אותן, הסיבות היו מקוריות, הלוגיקה מאחוריהן בריאה ויכולתי מאוד להתחבר. הדנקן הזה בחור חכם. ומצחיק.

המצגת נשלחה אבל התבקשנו לא לחלוק אותה, אבל אל דאגה, אתם יכולים למצא אותה כאן.

  • יותר מחצי מהמחשבים אינם מחשבים כבר. אפילו לא לפטופים. רוב האנשים משתמשים במחשב ל5 דברים: גלישה באינטרנט, אימיילים, משחקים, וידיאו ורשתות חברתיות. בשביל זה לא צריך מחשב, והפתרונות של טלפונים חכמים ובעיקר טבלטים (ipad וכו) – קטנים, לא יקרים, בעלי בטריה חזקה ומסך מצויין – נותנים פתרון שאינו רק משתווה אלא אפילו עדיף.  התחזית אינה ששוק המחשבים ייפול, אלא ששוק הטבלטים יגדל מעליו. כולם זוכים.
  • לא יהיה מנצח בזירת מערכות ההפעלה. כשמיקרוסופט קמה לא היו לה מתחרים אמיתיים, זה אינו המצב עכשיו. מיקרוסופט ונוקיה הם שחקן חזק מאוד בתוכנה וחומרה. אנדרויד כבר חזק מאוד ולאפל יש כוח שלא יעלם במהרה. אפילו בלקברי לא יכול להעלם – היתרונות שלו במקומות מסויימים גדולים מדי. בסופו של דבר אנחנו הולכים לקראת פילוג של מערכות שלכולן חלק גדול מדי מכדי שנוכל להתעלם ממנו. במילים אחרות: היו מוכנים לתמוך בכמה מערכות הפעלה.
  • אם אתם חושבים לפתור את הבעיה הקודמת ע"י פתרונות ווב (אפילקציות ווב מוכנות לטלפונים) – תחשבו שוב. הרמה שלהן לא מתקרבת לאפליקציות אמיתיות המותקנות על המכשירים.
  • מכירת הטבלטים תבלוט במיוחד בתחום באנטרפריז, איפה שעד כה מחשבים קטנים וטלפונים לא באמת הצליחו לחדור. במיוחד כדאי לשים לב לתחומי הרפואה (איפה שקל יותר להסתובב עם טבלט, לחלוק מידע ו… כן.. לנקות את המסך אחרי שכולם נוגעים בו), תחומי הריטייל (חנויות שתספקנה פתרונות קיוסק, הסברים ועוד למי שנכנס לחנות) וככלי עבודה שימושי לאנשי שטח.
  • טלויזיה כאן להשאר – האינטרנט לא הורג אותה אלא משלים אותה. אנשים לא אוהבים מיזוג של מידע לתוך הטלויזיה שלהם אלא מעדיפים אותו זורם בצד, ולכן אנחנו רואים גידול בגלישה תוך כדי צפיה. שאלתי האם תרגום בגוף הסרט לא מוכיח אחרת (דוברי האנגלית תמיד לא מודעים לעולם החיצון..) והוא לא ממש ענה לי על השאלה הזו, אז לא בדיוק ברור לי על מה הוא מתבסס, אבל ככה זה נשאר.
  • וופי (wifi) חודש לרתות ריטייל. אם פעם הם ראו בגלישה בחנות איום (השוואת מחירים וכו) וניסו לחסום את הגלישה, היום הם מבינים שחסימת הגלישה רק גורמת לאנשים לצאת החוצה מהחנות כדי לקבל קליטה, ולקוח שיוצא פיזית מהחנות שלך זה הדבר הרע ביותר שתוכל לעשות. במקום זה הם מגבירים את השימוש בwifi ונותנים פיצ'רים משלימים: מציאת דברים בחנות, השוואת מחירים (ממילא רוב המחירים דומים ואם לא, זה לרוב לא שווה לצאת מהחנות ולחפש במקום אחר) – וכן המלצות, הצעות ומבצעים. בקשר למידע על פריטים דנקן אומר שכנראה הפתרון יהיה nfc כי wifi לא מדויק מספיק.

But, damn, you smell good


If you’re reading this, it means I actually worked up the courage to mail it. So, good for me. You don’t know me very well, but if you get me started, I have a tendency to go on and on about how hard the writing is for me. But this– this is the hardest thing I’ve ever had to write…
There’s no easy way to say this, so I’ll just say it: I met someone. It was an accident. I wasn’t looking for it. I wasn’t on the make. It was a perfect storm. She said one thing, I said another. Next thing I knew, I wanted to spend the rest of my life in the middle of that conversation. And now there’s this feeling in my gut. She might be the one.
She’s completely nuts, in a way that makes me smile highly neurotic. A great deal of maintenance required. She is you, Karen. That’s the good news. The bad is that I don’t know how to be with you right now. And it scares the shit out of me, because if I’m not with you right now, I have this feeling we’ll get lost out there.
It’s a big, bad world full of twists and turns, and people have a way of blinking and missing the moment– the moment that could’ve changed everything.
I don’t know what’s going on with us, and I can’t tell you why you should waste a leap of faith on the likes of me. But, damn, you smell good… like home. And you make excellent coffee. That’s got to count for something, right?
Call me.
Unfaithfully yours,

Hank Moody

Californication 2×10, In Utero

4 שנים

כבר 4 שנים עברו, תאריך שאני לא שוכח,

היינו תמימים, אמיצים אפילו,

שום דבר לא שינה, רק ההרגשה קובעת

והיום הרבה פחות תמימים,

והרבה דברים נחשבים, הרגשות נדחקות לצדדים

הרבה פחות תמימים, לא ברור לי עד כמה אמיצים.

פונדמנטליזם דתי

אורית קמיר כותבת על התגברות הפונדמנטליזם הדתי: כפיית רעלות בעזה, והפליית נשים והומופוביה חולנית בישראל בצורה נפלאה, מלאה, שאני מסכים עם כל מילה. מפחיד על כמה אנחנו יודעים להסתכל החוצה ולשפוט אבל לא פנימה כדי להגן על עצמו. חשוב לקרא.

מלחמת העיתונים

דרך יובל הגעתי לפוסט העיתוני המצויין של ולווט המדבר על האסטרטגיה הפנימית של אחד העיתונים כהכנה לקראת בואו של כלכליסט, אסטרטגיה שכללה כמה פנינים כמו קלקליסט, עורך שמונה (מונע) מנקמה ועוד. 

לא מפתיעה אותי הרמה הנמוכה שאנשים יורדים אליה במלחמה, ראיתי דברים כאלה (לא הרבה, אבל ראיתי) בעבר, ומי שחושב שהעולם ורוד ויפה, טוב, מבחינתי שישאר תמים, סבבה.

כן מפתיעה אותי קצת העובדה שאין שם שום דבר מקצועי פרופר – לבדוק אם יהיו להם כיוונים טובים יותר, לדאוג לחזק את המקומות החלשים שלנו, לקבוע יתד חזק יותר איפה שאנחנו טובים, וכדומה. שום נקודה על עבודה פנימה בעיתון.

ולצערי, לא מפתיעה אותי העובדה שאין שום מחשבת ניהול סיכונים – ומה יקרה עם העיתון הזה יצליח?