למפגש הוויסקי הרביעי חיכיתי הרבה זמן.. מאז שקניתי את הג'ק הכסוף בערך, פתאום הבנתי שוויסקי אמריקאי (סליחה, בורבן) הוא דווקא לא רע בכלל.. כמה ביקורים בmate והדיל על ג'ק פשוט ב34 ש"ח הוכיחו לי זאת שוב ושוב..
אז חיכיתי. לא ידעתי שיבואו כל כך הרבה אנשים. לא ידעתי שיהיו 9 בקבוקים שונים לטעום מהם. לא ידעתי שתהיה בירה לפני.. אם הייתי יודע, הייתי בא עם דף ועט, כמו אורן ונועה שהגיעו מוכנים, כתבו מה הם חושבים תוך כדי, וזכרו..
אז מה למדתי? כל מיני דברים, רובם בתכלס לא ממש מעניינים. למדתי את ההבדל בין שיפון לתירס, למה השתמשו בתירס דווקא (רצו וויסקי, זה מה שהיה), ומה המשמעות של התירס (מתוק יותר, נעים יותר למתחילים). שמתי לב שככל שאני אוהב יותר את הוויסקי הוא.. דומה יותר לוויסקי סקוטי.. אז למה לא ללכת למקור? אה?
שחר, המרצה, אמר משפט אחד שכן נחקק בזכרוני: הרעיון הוא להכיר כמה סוגים כדי שנדע מה לשתות לפי מצב הרוח. לפעמים בא משהו פשוט, לפעמים מתוק, לפעמים עמוק. אני אוהב את המפגשים האלה (מעבר לאנשים, השתייה, וכו') בגלל שלאט לאט אני למד מה אני אוהב ומתי. לא רע בכלל.