לפעמים כדאי לבדוק את מזג האויר. התעוררתי בחצות בערך לקול הגשם, ומאז הוא לא הפסיק. לא התחשק לי לצאת לרוץ בבוקר, למרות שסוף סוף נראה שהגעתי לאחד המקומות היותר אטרקטיביים בטיול. הבעיה שלי לא היתה עם להרטב, זה ממש לא נורא – אם יש לך איך להתיבש אח”כ, או בגדים להחליף. אין לי ממש עוד מעיל, ולא מתאים לי להסתובב רטוב יומיים. אז לא רצתי, ושיניתי כיוון – אין הרבה מה לעשות בפורט וויליאם אם רטוב בחוץ, ואני משנה כיוון חזרה לאינברנס, ואז לאדינבורו.
בדרך עצרנו בתחנה ליד טירת Urqhart (אני אפילו לא הולך לנסות לכתוב את זה בעברית). שאלתי לכמה זמן עוצרים והוא אמר שמיד ממשיכים, אז ביקשתי לחכות שניה כדי שאצלם. מאוד לא הסגנון שלי, שכולם יחכו לי והכל, אבל זה טיול, והטירה באמת יפה.. הנהג הסכים בחיוך, אמר שזה חלק מהשירות, ואני קיפצתי על החומה כדי לקבל זוית טובה. האוטובוס הסתכל עלי. אמרתי יפה תודה לכולם כשעליתי, וכולם חייכו ושמחו (אולי שמחו שסוף סוף עליתי, לא יודע).
סוף סוף קניתי את הוויסקי שחיפשתי – ARDBEG SUPEROVA, הוויסקי הכי PEATY שהם יצרו (בעברית, הוויסקי עם הכי הרבה כבול, שזה “חומר דחוס ורקוב חלקית”, ה”משמש לעתים כדשן. ניתן להשתמש בו כחומר דלק”, או בעברית פשוטה, מסריח). יוצרו 2400 בקבוקים כאלה, והוא די חזק (58.9% אלכוהול). אני בטוח שאני אבוא פחות מבויש למפגש הוויסקי הבא.
בכלל נקודת המבט שלי על וויסקי השתפרה פלאים בביקור הזה. לא עוד משקה כדי לתפוס ראש, לא עוד איכות בכוס, אלא דרך חיים. הסקוטים יכולים בכיף לשתות באמצע היום, או ללגום, לטעום, מתי שאפשר, אבל הלגימה הזו קטנה ממה שאנחנו רגילים. ברוב הפאבים יש מבחר עצום של וויסקי, מקומות, שנים, גדלים, טעמים. רובם באותו מחיר – אתה לא קונה מה שזול, או במחיר טוב – אתה קונה מה שאתה אוהב, ובמקרים רבים, ה12 שנה יותר מתאים מאשר ה18, וכדומה. אתה צריך להכיר את הוויסקי שלך. זה לא דיאט קולה.