העדכון האחרון של טוויטר (כתבה בטקרנצ') שמדבר על שינוי מנגנון הסטוסים החיים למנגנון התראות (שלבי ניסוי כרגע) מזכיר לי דיונים ארוכים על מהות עידכוני הפיד ברשתות חברתיות שעשיתי בזמן תכנון כמה אתרים חברתיים בעלי פיד. בפוסט אני מסתכל מנקודת מבט המיועדת למנהל מוצר של אתר אינטרנט ומנסה לנתח איזה אפשרויות פיד קיימות ובמה כדאי לבחור, מתי.
אני יוצא מכמה הנחות בסיס שאני לא מתיחס אליהן בפוסט עצמו: יש אתר, בחרתם שיהיה בו פיד, ולמרות שלא כתבתי על הפיד עצמו עדיין, המטרה בפיד באתר היא להראות דינמיות ותנועה, להחזיר אנשים שוב ושוב לאתר, להציף תוכן וולגרום לפעולות מסויימות.
בהנחה שאכן בחרתם להשתמש בפיד באתר שלכם, אני מאמין שאפשר לחלק את עידכוני הפיד לשלושה שלבים, לפי התקדמות האתר: פיד איטי, פיד פעיל ופיד מהיר מאוד. כדי לסבך קצת יותר את העניינים קיימים גם כמה סוגי פידים: פיד כללי לאתר (נשתמש בו למשתמשים לא רשומים בלי גרף סוציאלי או אם הפיד הסוציאלי איטי מדי), פיד חברים או נעקבים ופיד דברים מעניינים שמציף תוכן חשוב למשתמשים או לבעלי האתר. כיצד לבחור בסוג הפיד הנכון?
נגדיר קודם כל את האפשרויות:
פיד איטי: פיד מוגדר איטי אם בכל פעם שמשתמש נכנס הפיד לא השתנה משמעותית. הוא לא חייב להיות אחר בכל פעם אבל אם כל פעם שנכנסים הפיד נראה אותו דבר הסיבה לחזור פעמים רבות לאתר נעלמת, ומספר הביקורים החוזרים ירד. בהנחה שרוב האתרים אינם בין לאומיים לגמרי (לא כולנו פייסבוק) – אנחנו מסתכלים על 7 בבוקר עד 12 בלילה לערך, או 17 שעות פעילות. כדי שמשתמש יחזור לאתר פעם בשעה אפילו, על הפיד להתעדכן מעל 5 פעמים בשעה לפחות, או 90 עדכונים ביום. אני מאמין שפיד עדיין נחשב איטי ב10 עדכונים בשעה לפחות, ובגלל שיש עוד עידכונים בשעות הפחות פופולריות, אנחנו מדברים על בערך 200 עדכונים ביום – לפיד כללי (ראו למטה הגדרה של פיד כללי).
פיד בינוני: פיד מוגדר בינוני אם הוא משתנה הרבה, ובכל פעם שהמשתמש נכנס למערכת משהו אחר מוצג. הוא משדר דינמיות, אתר פעיל, או כל פעולה אחרת שבעל האתר מציף לפיד. הוא מניע לפעילות וגורם למשתמש לרצות לחזור ו"לא לפספס" את הפעילות. הכל כמובן בהנחה שהאתר מענין, אחרת הפעילות לא חשובה למשתמש. פיד בינוני מתעדכן גם אם חוזרים לאתר כל 10-20 דקות, ולכן למעשה פעיל לפחות פי 6 מהפיד האיטי – בערך 1200 עדכונים ביום לפיד כללי.
פיד מהיר: הפיד המהיר הוא פיד שעף ברוח הוריקן. גם אם המשתמש נמצא באתר כל כמה דקות הוא לא מצליח לקלוט ולקרא את כולו. המון מידע צף ורץ וכל הזמן קורים דברים. למרות שיש יתרונות לפיד כזה, משתמשים יקשרו לאתר, יפחדו להחמיץ ויחזרו יותר, הגבול בין פיד יעיל לפיד מתיש ומעצבן מתחיל להחצות כאן. הצפת המידע המסיבית, ההשקעה הנדרשת מהמשתמש והתסכול עלולים לגרום לתוצאה הפוכה ומשתמשים עייפים יתחילו לעזוב את האתר.
אחרי שהבנו את ההבדלים בין עומסי הפיד, נסתכל על התוכן. ישנם שלושה סוגים עיקרים: פיד כללי (כמו הפיד הראשי של טוויטר), פיד אישי (כמו הפיד האישי של טוויטר ומה שהיה הפיד של פרינדפיד, או פיד הlive של פייסבוק) והפיד שמציף תוכן (כמו הפיד החדשותי – news feed – של פייסבוק). נבדוק את ההבדלים בינהם ואז נמזג עם הקצבים שדיברנו עליהם למעלה.
פיד כללי: פיד ללא חלוקה או איפיון – פשוט מה קורה באתר. מתאים כמובן לאתרים בהם יש כניסה למשתמשים לא רשומים (לכן לפייסבוק אין בכלל אפשרות כזו) או שמסיבות כלשהן האפשרויות האחרות לא יעילות מספיק.
פיד אישי: פיד בו החלוקה מתבצעת לפי אפיון אישי כלשהו של המשתמש – הגרף החברתי (חברים או עוקבים), תחומי ענין, מיקום פיזי וכדומה.
פיד תוכן: פיד בו החלוקה מתבצעת לי אפיון האתר בצורה כלשהי – האתר מחליט איזה תוכן חשוב יותר להפיץ לפי פופולריות, ענין, מקום פיזי וכדומה ועדיפות ניתנת לתוכן כזה, כמובן עם איזה מימד של התישנות שהופכת תוכן לפחות רלוונטי.
אם נסתכל על שתי החלוקות (קצב הפיד וסוג התוכן) נראה שאנחנו יכולים להגיע למספר אפשרויות פיד שונות, לפי סוג האתר, העומס בו, גודל ורוחב הגרפים החברתיים ותחומי העניין וסוג הפעילות שהייתם רוצים לראות באתר שלכם. משמעות מהירות הפיד גם היא קצת מסתבכת והופכת תלויה ברוחב הגרפים החברתיים באתר שלכם – אם אנשים חברים של 4-5 אנשים באתר קשה יהיה ליצור גרף אישי טוב מספיק, וייתכן ששוה לעבור דינמית בין סוגי פידים לפי המהירות האישית של המשתמש – התלויה ברוחב הגרף שלו.
אם ניקח את המקרה של פייסבוק וטוויטר, היום יש שני סוגי פיד – חדשותי (תוכן) ואישי בפייסבוק וחדשותי (פיד כללי, כמעט לא בשימוש) ואישי בטוויטר, בשני האתרים קצב שינויי פיד גבוה לרוב (תלוי בגרף החברים, גודלו והיקפו) – העומס על המשתמש גבוה מאוד. כל שעה האתר משתנה לגמרי – ואם לא תחזרו לאתר כמה ימים הרבה דברים יתפספסו.
לשני האתרים האלה כבר אין את חובת ההוכחה לגבי הדינמיות שלהם – קשה לפספס אותה. גם הקריאה לפעולה מתוך הפיד גבוהה – התמונות והלינקים שחברים מוסיפים בשני האתרים גורמים לאחוזי הקלקה גבוהים יחסית. הרגשת השייכות, עקב הפיד האישי, גבוהה גם כן. במצב כזה שני האתרים עומדים בפני רצון להוריד את העומס מהחברים – ולכן פייסבוק עברה להתראות ולא עידכוני סטטוס חיים, ובטוויטר בודקים את האפשרות.
כשטוויטר עוד צריך היה להוכיח את עצמו כפלטפורמה חיה ודינמית, כשהגרפים החברתיים שבו היו צרים יותר ופעילים פחות, העידכונים היו חייבים להיות חיים – כדי להוכיח יכולת. עכשיו – נראה שהם עברו את הסף.
טוויטר ניצב מול בעיה נוספת – רוב קריאת הפידים שלו לא נעשית בכלל בשליטתו – אלא דרך תוכנות שולחן המשתמשות בapi. חוקי תוכנת השולחן (desktop) שונים במקצת ואני לא אגע בהן כרגע -אך אציין ששם העידכונים החיים הרבה יותר הגיוניים מאשר התראות בגלל יכולות שליפה, דיפדוף ואיחסון שונות לגמרי.
ברמקול הפיד בינוני בקצב, וכיום בחרנו בכל שלושת האפשרויות – כשהפיד הכללי הוא ברירת המחדל – משום שהגרפים החברתיים עדיין קטנים יחסית והתוכן המענין במיחד מוגבל ואיטי – תוצאה די צפויה מאתר שמתמחה בחוות דעת גולשים על עסקים שאינן נכתבות בכל יום ברוב המקרים – זאת אומרת שיכולנו לבחור בין פיד כללי בינוני או פיד אישי/תוכני איטי. מכיוון שעל רמקול עדיין להוכיח דינמיות ולגרום לפעולות משתמשים – פיד כללי נשמע הגיוני יותר. עם הגדילה בתנועה באתר אנחנו עוברים לאט לאט לפיד אישי, ובעתיד ייתכן שנשלב פיד תוכני המבוסס על מנגנוני ההמלצה המתוחכמים של רמקול.
אז מה יש לנו כאן? כדי לדעת איזה סוג פיד ואיזה סוג עידכונים אתם רוצים לאתר שלכם אתם צריכים להבין את התנועה, את המשתמשים ומה אתם רוצים להביע. גם אז, הפיד הוא מקום דינמי – הוא איזור השיחה הראשוני שלכם עם המשתמשים – וכשהרגלי התנועה באתר משתנים גם הפיד שלכם צריך להשתנות איתם.