קואן (Kōan) – הוא "סיפור, דיאלוג, שאלה או אמירה הנוגעת להיסטוריה או למסורת של הזן בודהיז וכוללת אספקטים שאינם מובנים באופן רציונלי, אלא בחשיבה אינטואיטיבית." (מתוך ויקיפידיה בעברית, למרות שהערך באנגלית טוב יותר). אחד הקואנים החביבים עלי ביותר הוא זה של הקול שעושה מחיאת כף יד אחת, מתוך אותה אפיסודה מצויינת של הסימסונים (עונה 2, פרק 6 אם אתם מחפשים).
הקואנים של פייטון (רעיון שבמקור נלקח מרובי למעשה) הם רשימה של 287 קואנים, או למעשה, Unit Test שנכשלים, והמטרה שלהם היא ללמד את השפה דרך הידיים – כדי לעבור את המבחן עליכם "לתקן" את הבדיקות שתעבורנה, וכך אתם לומדים את השפה. רעיון טוב, לא?
הקואנים מכסים מבחר נקודות פשוטות ומסובכות, וטובים במיוחד לכל מיני נקודות קצה בשפה. אפשר למצא אותם בגיטהאב או ביטבקט אם אתם חובבי מרקוריאל. עוד קצת פרטים אפשר למצא בוויקי.
כחלק מהתפקיד שלי כCTO בקלאריזן אני אחראי על בניית שיתופי פעולה בעלי בסיס טכני-מוצרי עם בעלי ענין וחברות אחרות. שיתופי הפעולה האלה מגיעים ממקורות שונים: לפעמים פונים אלי בהצעה, לפעמים לקוחות מבקשים, ולפעמים יש סיפור מסויים שמגיע מאצלנו, איזשהו צורך עסקי או צורך מוצרי שאפשר להשלים בשיתוף פעולה עם חברה כזו או אחרת.
שיתופי פעולה הם ענין יקר. יש את הצורך לפתח משהו שהוא נכון קונספטואלית, לפתח אותו ברמה הטכנית והעסקית הגבוהות ביותר – הגמישות בתיקונים ובשינויים נמוכות מאוד, יש לעורר ענין במקום אחר (אחד לפחות) מאשר החברה שלכם, להוביל תהליך מקבילי בחברה שלך ואצלם, לדאוג שכולם נמצאים באותו מקום, ואז לפתח במקביל בשני מקומות מסונכרנים, כשלרוב לכל אחד יש סדרי עדיפויות שונים ומשתנים. תמיד יהיה קשה וארוך יותר לפתח שיתוף פעולה כזה מאשר לפתח משהו פנימי בעל אותו סדר גודל. באחת הפגישות שלי עם הCTO של חברה אמריקאית גדולה בעלת שווי של מאות מליוני דולרים לפני מספר שבועות הם אמרו לי שהם לא מסוגלים לסיים יותר משלושה שיתופי פעולה בשנה, וגם זה לא קל בשבילם. אם חשבתם שתפתחו API ומשם הכל יעוף אז צפויה לכם אכזבה. אני מציע לפתח את הגירסה הראשונה יחד עם מספר שותפים כדי להבין היטב מה הצורך ואיך אתם ממלאים אחריו.
מכיוון שזה המצב, חייבים להחליט על איזה שיתופי פעולה הולכים ועל אילו לא כדאי, או מהי העדיפות – וכדי להגיע לעדיפות הזו, צריך להבין מדוע, בכלל, אנחנו עושים שיתופי פעולה.
בסטארטאפ, לרוב תעשו שיתופי פעולה מאחת הסיבות הבאות:
יתרון תחרותי – השלמת הסיפור (use case)
הרחבת שווקים וערוצים
רגל בדלת – הפיכה לחלק בלתי פריד בחיי המשתמש
אני רואה בכל אחת מהדרכים מעין תוספת וירטואלית לחלק אחר בחברה שלכם: מכירות, שיווק וCustomer Success:
יתרון תחרותי
מדוע הלקוחות שלכם משתמשים במוצר שלכם? משום שהוא פותר בעיה מסוימת. לפעמים הוא פותר בצורה הטובה ביותר, לפעמים בצורה בטובה ביותר שיש, או בשילוב הנכון של שלמות הפתרון למחיר. כל מוצר והשוק שלו. בכל אחת מהסיטואציות, יש אפשרויות ל”השלים את הסיפור”, או את הדרך שבה המשתמש שלכם משתמש במוצר (use case) – בצורה טובה יותר או בצורה משלימה. לדוגמא, אפליקציות בטוויטר שאפישרו להוסיף קבוצות לפני שטוויטר עצמו תמך בקבוצות נתנו פיתרון לבעיה, וזו אחת הסיבות שאפליקציות רבות הפכו לכל כך פופלריות. זו גם הסיבה שלבסוף טוויטר עצמם הוסיפו תמיכה בקבוצות. לפעמים ישנם סיפורים שתוכלו להשלים רק ע”י אינטגרציה עם שירותים אחרים (כמו שקלאריזן התחברה עם intacct, כדי להשלים את הצורך בדיווח מהיר ומדויק של העבודה לשירות הבילינג בחברה), או שירותים חדשים לגמרי כמו משחקים מבוססי רשת חברתית – התלות בין המשחק והרשת יוצרת שירות חדש שכל אחד משהירותים בעצמו לא סיפק. אני מתיחס לשיתופי פעולה כאלה כתוספת לגוף המכירות שלכם, משום שהוא מאפשרת למכור יותר ובסכומים גדולים יותר.
הרחבת שווקים וערוצים
כיצד אתם מגיעים ללקוחות שלכם? איפה הם נמצאים, איפה נמצא השיווק שלכם ואיפה הוא מתרכז? ישנן אינטגרציות מסויימות שאינן משלימות סיפורים, אבל מאפשרות לכם להתחבר לערוץ חדש. שווקי האפליקציות הרבים הם דוגמא לכך: בעבודה מינימלית אפשר להתחבר לGoogle App Market, או SalesForce AppExchange. החנות של אפל אינה פתרון כזה, משום שאי אפשר ללכת בלעדיה (בצורה חוקית). זהו חיזוק לגוף השיווק שלכם.
רגל בדלת
לפעמים שיתוף פעולה מאפשר לכם להיות שם בשביל הלקוחות שלכם בצורה כזו שעלות השינוי בעתיד תהיה גבוהה מדי.זה אולי לא פתרון פופולרי אבל הוא עובד. עלות שינוי ממוצר טוב היא תמיד גבוהה – אפילו אם העלות פסיכולוגית בלבד. התחלתי להשתמש בTeetDeck כשהם התחילו לתמוך בקבוצות. היום כולם עושים את זה, אבל אלא אם תהיה סיבה אחרת מאוד טובה, אני אשאר עם התוכנה הזו. גם החיבור שלנו עם intacct הוא כזה: ברגע שכל המידע עובר חלק לגוף הכספים אצל הלקוחות, יהיה קשה יותר לשנות – אם מנהלי הפרוייקטים יבקשו להחליף אותנו בתוכנה מתחרה הם יצטרכו אישור של אנשי הכספים משום שאלו עובדים בנוחות רבה עם תוכנת Intacct ומקבלים נתונים באופו מהיר ושותף מקלאריזן. זהו חיזוק לגוף הCustomer Success שלכם.
לסיכום
כל האמור נכון לאינטגרציות שאתם עושים ולAPI שאתם פותחים לאפליקציה שלכם. אם אתם לא רואים אפשרות שמשתמשים ישתמשו בAPI שלכם לסיבות האלו, או שהיכולות שאתם מספקים לא מאפשרות את השימוש הזה – תחשבו שוב. בניית מערכת שותפים היא תהליך יקר ומסובך, ואתם צריכים סיבה טובה מאוד בשביל להתחיל בו, משום שברגע שהוא בחוץ קשה מאוד לחזור חזרה.
חבר הביא לי פולי קפה מאתיופיה – מאוד ענין אותי פולים מקומיים וזו אכן חוויה שונה לשתות אותם. הפולים שחורים מאוד – וכך גם הקפה שיוצא מהם. דברתי בעבר על קפה ערביקה, אבל זה משהו ברמה אחרת. הקרמה מדהימה ויציבה מאוד, כמעט שאינה נוזל.
מחיר הקפה: לא ניתן להשיג בארץ.
חומציות: עדינה מאוד, עד כמעט בלתי מורגשת. אפילו הערביקה הקודם לא הגיע לרמה כזו, הקפה ממש נוזל כמו קרם.
ארומה: שוקולדית במקצת, אבל אינה חזקה. הקפה כל כך עדין שצריך להזהר ולא לשרוף אותו.
גוף: קצת מיימי, אבל בגדול מאוד מאוזן.
טעם: מריר ושוקולדי, כמעט כמו לשתות שוקולד מריר מאוד עם תוספת מיים ופאנץ'’ של קפאין.
סיכום: קפה שונה ומיוחד מאוד. חבל שאי אפשר להשיג בארץ אבל טוב שקיבלתי קילוגרם שלם שלו. מתאים מאוד לאוהבי קפה אמיתי וחזק, עם טעם שלא מוצאים בארץ וקרמה נהדרת.
בניגוד לסדר יום קבוע, פחות או יותר, בזמן ניהול והתנהלות פרוייקט פיתוח, יש זמנים בהם הפיתוח או התמיכה שלכם עובדים במצב חירום. מנהל פיתוח טוב צריך לחשוב כל הזמן איך לא להגיע למצב הזה, אבל לכולם זה קורה בשלב כזה או אחר, ומה שחשוב לדעת – שלפעמים לתקופה מסויימת, חוקי המשחק חייבים להשתנות. ישנן כמה נקודות חשובות שכדאי לחשוב עליהן בתקופה כזו, ואנסה לפרט את אלה שלדעתי הן החשובות ביותר, אבל אחת מהן בולטת במיוחד:
זהו משחק של אנשים. זה הזמן לשים לב טוב יותר לדרך שבה אנשים חושבים ובעיקר מרגישים. זה הזמן להיות קשוב, לשים לב למצוקה, לעייפות, לחוסר הבנה וחוסר תקשורת. האוייבים הגדולים שלכם כמנהלים בתקופה כזו הם פאניקה (או הרגשה של פאניקה) וחוסר מוטיבציה של עובדים. בתקופה לחוצה וקשה יש קבוצות שמתאחדות ויוצאות חזקות מול הבעיה, ויש קבוצות שיוצאות שבורות. משחק האנשים הוא זה שיקבע.
הנה עוד כמה נקודות שתעזורנה לכם לעבור את התקופות האלה:
המטרה בזמן קריטי היא השרדות – מלחמה יום יומית לקראת מטרה מסוימת: גירסה חדשה, ייצוב, פתרון בעיית לקוח או זכייה במכרז חשוב. לא תמיד אפשר לתכנן מעבר לשבוע, לא תמיד אפשר לתכנן מעבר ליום. חשוב לדעת לחשוב תוך כדי ריצה.
למרות שחושבים תוך כדי ריצה, אסור לשכוח לתכנן. אפילו אם זו תוכנית זמנית, אפילו אם אתם רגילים לתוכניות ארוכות ואי אפשר כרגע – אפילו תוכנית של מה הדבר הבא ומה אחריו, חשובות.
בכל תוכנית הכינו, לפחות מחשבה וקווים כללים, מה יקרה אם התוכנית לא תסתדר. אתם במלחמה, רוב הסיכויים שהיא לא תסתדר. המטרה העיקרית של תכנון התוכנית היא שתסדרו את המחשבות שלכם ושל השותפים שלכם. המטרה המשנית היא תוכנית.
אנשים שונים זה מזה. יש כאלה שיקבלו שינוי בקלות, יש כאלה שלא יוכלו להבין אותו. יש אנשים שיבינו שהשינוי הוא זמני, יש כאלה שיקבלו אותו כמו שינוי לנצח, ינסו לפצח את ההגיון ואת התפיסה לזמן הרחוק – שלא תמיד נמצאת שם. יש אנשים שילחצו ויש אנשים שיאהבו את התקופה הזו. עליכם לנהל ולהתנהל מול כל אדם בנפרד לפי מה שנוח לו. אדם שחי קביעות ונהלים לא יסתדר בקלות במצב של כאוס מסויים, עליכם לדאוג לאנשים הללו ולשתף אותם בתהליך.
זה אולי לא הזמן, אבל זה הכרחי: עלייכם לבטוח באנשים שאתם עובדים איתם. כנראה שלא תוכלו לשלוט בהם – תנו להם להביע את עצמם, אבל דאגו באופן שוטף לסנכרן את כולם – אפילו פעמיים שלוש ביום.
כשאני אומר לסנכרן את כולם אני מתכוון את כולם: מטרת ישיבות הסינכרון אינה לסנכרן אתכם דווקא.
שמרו על גישה פתוחה ושתפו אנשים כמה שיותר, לעולם אינכם יודעים מאיפה ידיע הפתרון.
מצד שני, נסו לשמור על הסינכרון בצורה לא רשמית – בלי 4 פגישות יומיות של שעה כל אחת.
ברגע שהבנתם את הדברים הכללים האלה, נסו להבין מה כדאי לפתור קודם. ארגנו רשימה של כל הדברים שעליכם לפתור או לבצע, מה שנקרא bucket או backlog. ישנם שני סוגי מעברים שתמיד כדאי לעשות כדי להבין מה עומד מולכם: המוצר צריך להגדיר מה יותר חשוב, והפיתוח (כולל הQA כמובן) להגדיר מה יותר קשה. חשוב שגם הQA יהיה מעורב, משום שלעיתים יש פתרונות קלים שגוררים בדיקות רבות ומסוכנות.
כשמגיעים לקביעת סדר העבודה, אני ממליץ ללכת לפי השיטה של חשיבות\קושי – סדרו את כל הפעילויות שאתם צריכים לעשות לפי סדר החשיבות שלהן, וסמנו את הקושי לכל אחת – עכשיו התחילו לשחק בסדר – משימות חשובות וקצרות קודם, וכן הלאה. שימו לב! זוהי מחשבה ושיטה שונה בדיוק מתהליך SCRUM אשר מדבר על פתרון הבעיות הגדולות קודם, ולא במקרה – אתם לא בתהליך פיתוח רגיל, אתם מנסים להוציא משהו מהר ועכשיו. אז זה לא הזמן להתקע על משימות כבדות – אלא אם הן הכרחיות.
נסו להלחם בתוספות המסרבלות את התהליך. אנשים רבים ינסו להוסיף עוד ועוד עמודות לרשימה הזו: עדיפות, קריטיות, רגרסיות, באגים מלקוחות וכו – ככל השתוסיפו יותר תפגעו יותר בסינכרון של הצוות כולו ותאבדו יעילות שכה חשובה בזמן הזה. נציג המוצר ונציג הפיתוח צריכים להתחשב בכל הדברים הללו כשהם קובעים עדיפות וקושי, אבל בסופו של דבר חשוב שיצא מדד אחד: מה צריך להפתר קודם. חשבו על זה בצורה פשוטה: העובד חייב להגיע לשולחן ולראות מולו שורה של דברים מסודרים לפי הסדר עליו לבצע עכשיו. פשוט.
[הערה: זהו אינו פוסט פירסומי לקלאריזן, אבל אני כן משתמש בחברה כדי לתת דוגמאות מסויימות, פשוט כי קל לי יותר]
בשיחה עם חבר שמקים בימים אלו את הסטארטאפ שלו, אחרי שנים של כיהון כסמנכ”ל מכירות בסטארטאפ מצליח אחר (יש לו כבר מימון לחברה החדשה, תודה :)), הוא הסביר לי בין השאר על מערך הIT של האירגון הקטן שלו. זוהי חברה בראשית דרכה, עם שני עובדים, 3 ספקים חיצוניים, 2 סטודנטים שעובדים מצרפת בתחומים שונים, וכמה חברים שעוזרים בכמה משימות שונות ומשונות. בלי הבנה טכנולוגית עמוקה אבל עם המון הגיון טוב ופרקטיות, הוא מוצא את עצמו לאט לאט עובר למערך ענן (cloud) ומשתמש בשירותי תוכנה כשירות (SaaS) – וענין אותי התהליך שהוא עבר והיתרונות שהוא מוצא ומגלה. אספר בכמה מילים את את הלקחים הראשוניים שלו, אבל אתחיל בהסבר קצר:
הענן – Cloud – הוא האיזור הוירטואלי שיושב מחוץ לאירגונים, ומשתמש כמעין מחשב חיצוני. הרעיון מאחורי השם “ענן” הוא שלמעשה, למרות שהאירגון מתיחס למחשב החיצוני כדבר אחד, עומדים מאחוריו מחשבים רבים (חווה) וכוח חישובי רב, המאפשר בין השאר אבטחה, גיבויים ומהירות ביצועים בעלויות נמוכות בהרבה מאשר מחשב כזה היה עולה לאירגון – מהסיבה הפשוטה שענן משרת לקוחות רבים ומנצל זמנים שמחשב יחיד היה יושב ללא מעש (idle) באותו מחיר. ישנן מספר חברות שמשכירות עננים לחברות אחרות, וישנן חברות שבונות את הענן בעצמן.
שירותי תוכנה כשירות – SaaS – Software as a Service – הוא השם לשירותי תוכנה עצמם שמספקות חברות חיצוניות, לעיתים קרובות ע”י שימוש בענן, כשכל אירגון מקבל למעשה שירות מלא (IT, פיתוח, עידכונים, שירות וכו) במחיר חודשי ולא בהתקנה חד פעמית, וכך גם נחסך הצורך באנשים המכירים את הפרטים הטכניים של התוכנה. שירותים כאלה שכולנו מכירים הם gmail, לדוגמא – בעוד שבעבר כל הדואר ישב בתוכנה מקומית במחשב, עכשיו הדואר יושב בתוכנה שהיא שירות (gmail), שיושבת על הענן של גוגל.
החבר התחיל להקים את החברה, במימון עצמי בזמנו, עוד לפני זמן מה. כשהדברים התחילו להיות רציניים יותר, והוא היה זקוק לתשתיות, חשבנו אם כדאי להקים מערך דואר, לדוגמא, לשכור שירותי exchange, כולל רשיונות וכו, או לקחת Google Apps For Domain, שהם שירותי דואר מלא (די דומה לג’ימייל) לאתר (או חברה), שירותי מסמכים ועוד. בזמנו הדברים החשובים ביותר היו המחיר, יכולת התפעול (חיבור לנייד לדוגמא), המהירות והאמינות. אל מול הפחד מפני שירות לא מוכר, המחיר היה זה שניצח לבסוף, וכן היכולת לבדוק את השירות בצורה חינמית. Google Apps נבחר.
כשדברים התקדמו וכבר היתה התחלה של מכירה, קשרים ולקוחות, הגיע השלב השני. זה כבר היה קל יותר, הפחד היה קטן יותר, וSalesforce.com נבחר. זהו שירות כתוכנה לאנשי מכירות המנהל את כל המעגל של המכירה, אנשי קשר, וכו. הוא גם מתחבר בצורה אוטומטית לשירותי הדואר של גוגל שנבחרו מקודם, מאפשר חלוקת קשרים עסקים לתיבת הדואר וכו. הוא התחיל לנהל משימות פשוטות בתוך השירות הזה.
כשהתחילו המשימות להיות מורכבות, תלויות, זמנים ופרויקטים, תמחורים וכדומה, החבר הלך למשהו מוכר: msproject, תוכנה לניהול פרוייקטים שולחנית (ז”א, מותקנת במחשב האישי) המנהלת את הזמנים והמשימות בצורה יפה מאוד. התוכנה נתנה את מה שהיא היתה צריכה, אבל כשמתרגלים לSaaS כבר קשה אחרת: לא היה לה חיבור לSalesforce ולא לגוגל, הוא לא יכל לשתף את הספקים הרבים שהוא עובד עימם בתוכניות ולא יכל לראות את ההתקדמות שלהם בקלות. לא היתה לו גישה למסמכים שהיו בגוגל, לא היתה לו דרך לשתף את שמות הלקוחות והפרוייקטים לSalesforce. הדרך היחידה שלו להבין מה קורה היה בשיחות רבות עם הספקים השונים, דבר שלקח זמן רב ומאמץ.
כשדיברנו הצעתי לו לנסות את קלאריזן. מעולם לא ראיתי כלי שיכול להתחבר בקלות כזו לצורך ברור כזה – יש לנו חיבור לעבודה salesforce ולמסמכים בגוגל, יש לנו אפשרות לתת חשיפה לפרוייקט לספקים, כולל שיתוף של אבני דרך ומשימות. כמובן שכל ניהול הפרוייקטים דומה לזה הנעשה בmsproject, אבל היכולת שלנו להתחבר הלאה לשירותים נוספים, לחלוק מידע, וכן המחיר הזול יחסית לרשיונות של msproject, כל אלה יתרונות יחודיים של הענן, הקפיצו את הפתרון הזה כפיתרון אידיאלי למקרה שלו.
זהו לא פוסט מכירתי לקלאריזן – ולכן אני מפרט רק את היתרונות הברורים שיש לקלאריזן, ולא את כולם, באותו האופן שאנחנו התחברנו ישנן עוד חברות שעושות דברים דומים או אפילו זהים, אבל זהו כן פוסט שמנסה לתאר את היתרון המובנה, עוד לפני שהלכנו רחוק מדי, ליתרונות של הענן ושירותי תוכנה חיצוניים. אין פתרון מקומי שבכלל מאפשר דבר דומה, לא במחיר, לא בזמינות, ולא באפשרות לנסות, לבדוק, והידעיה אם השירות עובד או לא (לקלאריזן, ולרוב אם לא כל המתחרים בענף, ישנן הצעות של מספר ימים חינמיים בשירות לפני הקניה).
אז מה היה לנו כאן? תוך זמן קצר הסטארטאפ קיבל הרבה מאוד יתרונות רק ע”י בחירה באלטרנטיבה “עננית”: מחיר התוכנה, מחיר אנשים השירות, הוא אינו צריך אנשי IT כלל, הוא מקבל אבטחה ברמות שקשה להגיע אליהן באירגון קטן, גיבויים ונפחים גדולים ואפשרות גישה מכל מקום – וחשוב ביותר: אפשרות חיבור מהירה וקלה בין השירותים, דבר שחוסך לו זמן עצום וטעויות רבות.
וזהו רק הצעד הראשון – משום שמכאן והלאה היתרונות המוצעים רק ממשיכים. אתן כמה דוגמאות לאפשרויות המשך שיש לחברה צעירה המתחילה להשתמש בפיתרון SaaS כזה לעבודה:
חיבור לשירותים נוספים – בהמשך, החברה תזדקק לשירותי חשבונאות מתקדמים. כשכל זמן העבודה, התימחורים וההוצאות יגיעו לתוכנת החשבונאות מקלאריזן, ונתוני המכירות יגיעו מsalesforce, החברה לא תזדקק לכפילות מידע, הזמן של הכנסת הנתונים יקטן והדיוק יעלה. כמו כן, החברה תוכל לקבל שירותים חיצוניים לכל דבר שתרצה – משום שכל ספק חיצוני כמו רואה חשבון או עובד מרחוק יכול פשוט להכנס לענן ולעדכן את המידע שצריך.
קבלת Added Value – ישנם סוגים שונים של יתרונות שרק תוכנת SaaS יכולה לספק. בקלאריזן לדוגמא, ישנה יכולת שיתוף של ספקים חיצוניים במשימות היום יומיות שלנו בחשיפה מאובטחת בדיוק לפי איך שאנחנו והספקים החיצוניים רוצים: אנחנו לא חושפים את כל המידע על הפרוייקט שלנו, ומצד שני, כשיש לנו תלות בספק חיצוני, אנחנו יכולים לבצע תלות על אבן דרך (milestone) בפרוייקט שלהם, ללא צורך לדעת או לראות את תת המשימות שמרכיבות את האבן דרך הזו. אם הם מקדימים או מאחרים, אנחנו יודעים את זה ומבינים מידית מה ההשפעה על האירגון שלנו, במיוחד אם הם נמצאים על הcritical path. אנחנו קוראים לזה sense and respond בקלאריזן – אבל יכולת השיתוף הזו אפשרית רק בתוכנות השוכנות בענן כלשהו.
הרחבת הגירסה: בגרסאות העתידיות של קלאריזן נאפשר אפליקציות חיצוניות שמוסיפות ערך נוסף בתוך ניהול העבודה, בצורה דומה למה שsalesforce עושים, או לgadgets שגוגל מציעים. בצורה כזו ניתן בקלות להרחיב אף יותר את היכולות של התוכנה שלך. עד כאן אין יתרון לענן – גם לתוכנות שולחניות יש הרחבות, אבל היכולת לבדוק הרחבה בקלות ובמהירות, להתקין ולהסיר בלי עזרה מיוחדת של איש מקצוע או איש IT, היא הכוח של הSaaS. אם בעבר הייתם זקוקים לאיש מקצוע שיגיע למשרד להתקין ולהכין, היום גם אתם יכולים לבצע את השינוי תוך דקות מספר.
האם החברה שלכם משתמשת בשירותי ענן? במה בחרתם, ומה היו הסיבות?
בדרך כלל כשאני רץ ושמוע מוזיקה בעזרת האייפוד 16 גיגה, כל רשימת השירים שלי מסודרת לפי פלייליסטים מדוייקים לקראת המשימה היומית: שעות של מוזיקה מלאת אנרגיה שעוזרת לרגליים שלי להמשיך לזוז עוד ועוד. כל כמה זמן אני מנסה משהו שונה כדי להשאיר את הראש טרי. באחד מסופי השבוע האחרונים ניסיתי משהו כזה – הכנסתי את האיפוד למצב “שירים” ופשוט שמעתי כל מה שהגיע בצורה אקראית, בערך 1000 שירים, והמתנתי למה שהמזל הביא.
היה נחמד מאוד להיות מופתע מאחת הבחירות – הגירסה המוזיקלית למלחמת העולמות של ג’ף ווין. למי שלא מכיר את הסיפור, מדובר על תסכית רדיו מאת ה.ג. ווילס המספר על יצורים מהמאדים אשר תוקפים את כדור הארץ ומנצחים את המין האנושי. הסיפור מסופר ע”י המספר בגוף ראשון, והוא נע ונד מביתו באיזור הכפרי באנגליה לכיוון לונדון, ובדרך מקריא את ההרפתקאות אשר הוא נקלע אליהן.
אני אוהב את הביצוע של ווין לסיפור מסיבות רבות. הוא מרגש, וזוהי צורה גאונית לספר סיפור לפי דעתי. בהיותי היזם שאני, מייד חשבתי אילו לקחים אני יכול לקחת מהסיפור הזה לחיים המקצועיים שלי. שמתי לב לדבר מענין בקשר לאנשים שהגיבור פוגש בדרך, וחשבתי עד כמה הדמויות מתאימות לחיי היזם והסטארטאפיסט. אסביר למה אני מתכוון.
המדען – זה לא יכול לקרות
אלו הם רואי השחורות. הם יגידו לכם שזה לא אפשרי, זה לא יעבוד, זה לא יכול לעבוד. הם לעולם לא יגידו שאתם לא יכולים לעשות את זה, אבל יהיו הראשונים להצביע על מחסומים אפשריים ומגבלות שהם רואים בטכנולוגיה, מודל עסקי או גישה. כיזמים, אתם תהיו חייבים לדעת שאפשר לעשות כל דבר.
המתלהבים (אותה קבוצה של אנשים צעירים שרצו לקראת החללית עד שקרן החום הגיעה)
ייתכן שזוהי קבוצת האנשים המסוכנת ביותר. כשהם מתוודעים ליוזמה החדשה שלכם, הם מזדרזים “לעזור” עם עיצה, נסיון וידע. חלקם עושים זאת מרצון טוב, חלקם בעבור כסף (מישהו אמר יועצי מדיה חברתית?). בז להרמן אומר שאתם “צריכים להזהר ממי לקחת עיצות, אבל היו סבלניים עם אלו שמספקים אותן” (תרגום שלי לשיר, דרך אגב, אפשר למצא כאן). רבים מהאנשים הללו יתנו לכם טיפים טובים ויעילים, אבל לעיתים רחוקות ישארו בסביבה מספיק זמן לראות מה התוצאה של העיצות שלהם, כך שיש להם קצת מאוד יכולת ניבוי וידיעה אמיתית.
החייל – גירסה 1
החייל הוא דמות מורכבת. הוא איש של חוקים, חייל. כשהוא מנסה להתגבר על בעיה הוא עושה מה שהוא יודע לעשות, מה שלימדו אותו, והוא עושה את זה טוב. ברוב הפעמים הוא מוצלח בשימוש שלו בשנים של נסיון.. אבל לפעמים, היצורים ממאדים פשוט חזקים מדי. כשהחייל נתקל במשהו שהוא לא מצליח להתגבר, הוא מדווח חזרה למפקדה ומחכה להוראות נוספות. בתחילת הדרך עליכם להמנע מהתנהגות כזו בעולם העסקי, ובמיוחד בעולם היזמות. אפשר לסמוך על ידע ונסיון מוקדמים בפתרון בעיות ידועות. צריך להגיע עם מקוריות ולהשתמש בנסיון שלכם, אבל לא לסמוך עליו לגמרי. כשאתם מפתחים את השירות או המוצר שלכם, אנשים כמו החייל הכרחיים לתהליך, משום שיש להם ידע אמיתי ובעל ערך רב למצב השוק הנוכחי, ולעיתים קרובות הם חושבים עמו הלקוחות הפוטנציאלים שלכם, ואתם יכולים ללמוד מהם רבות על כך.
איש הכמורה
(הערה: הכוונה הפסקה הזו היא לparson, שהוא איש כמורה, ולא לאנשי כמורה באופן כללי)
הזהרו מאיש הכמורה. כשאתם למטה, כשהמוצר שלכם נכשל, הלקוחות אומרים לא, הקמפיין הכי מבטיח שלכם לא עובד כמצופה, דברים שיקרו ללא צל של ספק, זהו איש הכמורה שיצעק ראשון. הוא הזהיר אתכם שזה יקרה,לא? האם יש לו משהו יעיל לתרום? משהו זמני שיעזור לכם, דרך טובה יותר, עיצה? כנראה שלא, איש הכמורה לא מתעסק בדברים כאלה. הוא הכאב של הכישלון, של מה שהיה יכול להיות אם אנשים היו מקשיבים למה שהיה לו להגיד מזמן.
אחד המאפיינים המסוכנים ביותר אצל איש הכמורה הוא העובדה שיש רגע שבו הוא מאבד קשר עם המציאות. כשאתם בנקודה הנמוכה ביותר, הוא יאשים אחרים ויצור סיפורים מקבילים המסבירים מדוע נכשלתם, ולעיתים הוא יכול להגיע למסקנות הגובלות באבדון (“אני אשמיד אותם בתפילות שלי, אני אשרוף אותם עם הצלב הקדוש שלי”) בקשר לאפשרות של דברים להפתר. איש הכמורה הוא איש של קצוות; הוא חי מכשלון להצלחה אדירה, והקשר בינו לבין המציאות רופף. כיזם עליכם להיות אופטימים יותר מהרגיל, זוהי הרוח שעוזרת לנו ברגעים קשים, אבל אסור לכם לשבור את הקשר עם המציאות, עליכם להמנע ממשימות התאבדותיות שעלולות לזרוק את החברה שלכם לכשלון סופי.
בת’, אישתו של איש הכמורה
בת’ היא ההיפך מאיש הכמורה באמונה ובתקווה שלה. היא אופטימית. היא מאמינה שתמיד יש תקווה, אפילו כשלפעמים היא לא יכולה לראות או להסביר מדוע, “חייב להיות משהו ששווה לחיות למענו”. אתם צריכים אנשים כאלה סביבכם, משום שלעיתים אופטימיות היא כל מה שיש לכם – התקווה והאמונה שיש דברים ששווה לעשות אותם.
החייל – גירסה 2 – עולם חדש ואמיץ
אה, החייל, כמה הוא השתנה. מאיש אשר הלך בדרך הבטוחה והברורה, הפך ליזם בזכות עצמו! האם אכן כך? עוד תפגשו אנשים רבים כאלה בדרך. אלו אינם יזמים מבחירה, הם אינם חיים את החיים האלה בליבם ויפסיקו אם רק יוכלו, אבל הנסיבות הביאו אותם לכאן: מרדף אחרי אקסיט מהיר, החיפוש אחרי ההתרגשות שראו אצל יזמים אחרים או אפילו פיטורים מעבודה קודמת – אלו הם אנשים יציבים העובדים בסביבה לא יציבה. הם מתרגשים, לפעמים אפילו יש להם חזון, והם באמת, באמת רוצים להצליח. אבל, כשאתם הולכים מאחורי החלום ובודקים כמה הם באמת חפרו לתוך האדמה (“במרתף היתה מנהרה בקושי שלושה מטרים אורכה, ולקח לו שבוע לחפור. אני יכולתי לחפור כזה מרחק ביום, ופתאום הבנתי לראשונה את המרחק העצום בין החלומות שלו וכוחותיו”), אתם רואים משהו שיכולתם לעשות בחלקיק הזמן, והם בדיוק עוצרים רגע לשתות, להרגע קצת מהעבודה הקשה שעשו. הם בדרך הנכונה, אך ההתקדמות שלהם איטית כצב. הם מבטיחים, מאמין בחוזקה שאנשים צריכים גם להנות (“אלו העבודה והמחשבה יחד שמעייפים אדם. אני מוכן לקצת מנוחה. מה דעתך על משקה אה? שום דבר פרטי לשמפנייה, עכשיו כשאני הבוס”). יזמים יודעים שהכיף נמצא בדרך עצמה, לא בלקיחת חופש ממנה.
איבוד האמונה
כשהגיבור מגיע ללונדון, סוף המסע שלו מזכיר לעיתים את שלכם – עבדתם כבר זמן רב, איבדתם וויתרתם על דברים רבים בחיים, היו לכם הצלחות וכשלונות, פגשתם אנשים נהדרים שעזרו לכם, ואנשים פחות טובים שלא. התגברתם על מפלצות ענק שרדפו אחריכם והתחבאתם במקומות שאתם מעדיפים לא לזכור, ולפעמים, זה פשוט יותר מדי. אתם רוצים לעצור, לחזור לחיים הקודמים, לקחת עבודה בשכירות, שכר חודשי, ולעשות דברים אחרים עם הזמן שלכם, לרוץ, לנגן בגיטרה, לקנות אופניים. יתכן שזה קל לתת לתחושת איבוד האמונה הזו להשתלט עליכם ברגעים מסויימים במסע. ייתכן אפילו שבשבילכם, הוא יסתיים כאן, ויוביל אתכם לדבר טוב לזמן מה, אבל לפעמים, בדיוק כשאתם עומדים לקחת את הצעד האחרון, המזל מופיע.
מזל
אף פעם אין יותר מדי ממנו, אבל גם אין לכם דרך לעשות דבר בקשר אליו. מזל הוא משהו שפשוט קורה כשאתם עסוקים בלעשות דברים אחרים, אבל הוא שם, ואתם תזדקקו לו באיזשהו שלב, או שלבים, לרוב ברגעים שאתם מתחילים לאבד אמונה, כשאתם רצים לקראת בני המאדים בסוף המסע שלכם (כפי שגיבור הסיפור שלנו עשה). המזל יכול להכנס לתמונה, וכשהוא עושה זאת, כן, כשהוא כבר בא.. אתם יודעים מדוע בחרתם להיות יזמים מלחתחילה.
גקו קפה הוא בית קפה באר שבעי מוכר שמכין קפה מצויין ומארח אנשים בצורה נהדרת. יצא לי לשבת שם ואני מקבל תדיר המלצות נוספות על סוגי הקפה שהמוגשים שם. הצלחתי להשיג שתי תערובות שנמכרות במקום והאספרסו מילאנו היא אחת מהן.
מחיר הקפה: לא ידוע לי כרגע.
חומציות: ממוצעת, הקפה יבש וקרמלי בדיוק במידה הרצויה. המרירות קצת חזקה מדי לטעמי.
ארומה: שוקולדית וטיפת קרמל, אבל לא חזקה מאוד – דבר שמפתיע קצת כי הפולים עצמם מאוד ארומתיים, במיוחד לאחר הטחינה – אבל הארומה המתפוגגת במהירות. על השקית כתוב שהארומות חזקות אבל אני לא שמתי לב לכך.
גוף: בינוני מאוזן, רחוק מלהיות מיימי אבל גם לא כבד מדי.
טעם: מתוק מריר – קצת מריר מדי, מזכיר קצת שוקולד.עשיר וחזק מאוד.
סיכום: אספרסו טעים מאוד אם כי מר במיוחד – לאוהבי אספרסו אמיתי. הקרמה מעולה כמובטח. שווה לבדוק אם אתם בסביבה או יכולים להשיג.
אחד מעמודי הבנין העיקריים באתרים חדשים היום היא החוויה הסוציאלית, החברתית, שהאתר מעניק למשתמשים שלו. בין אם הרצון הוא לבנות רשת חברתית חדשה, נישתית או קיום רשת חברתית על גבי רשתות חיצוניות כמו פייסבוק, גוגל וטוויטר, האתרים היום מנסים להעניק את החוויה הזו גם אצלם.
אך מה המשמעותשל "חוויה סוציאלית"? האם הוספת פיצ'רים כמו תמונות על קיר (פעולות אחרונות של חברים, פיד חדשותי, מיקרו בלוגינג וכו) בלבד תיתן לאתר חוויה חברתית אמיתית? האם האתר יזכה בכל הכוח שחוויה כזו מעניקה לאתרים שמצליחים לספק אותה (נאמנות משתמשים, תרומת תוכן, חזרה ושהות באתר)? לפעמים כן, אבל לרוב לא. בחירת האפשרויות הנכונות, מתן כובד משקל מתאים לכל פיצ'ר יחד עם ההצעות המיוחדות של האתר עצמו, הרשת החברתית הקיימת וכמובן – העיצוב הסופי שמאגד את הכל ביחד יתנו את התשובה ואת המשמעות האמיתית. הצלחתם לארוז את החבילה? המשתמשים שלכם יעניקו לכם מזמנם בחזרה.
מטרה – מהו הערך שהאתר שלך מוסיף?
זהו הכלל הראשון, וזוהי הסיבה הראשונה. האתר שלכם חייב לספק איזשהו ערך מוסף, משהו שאחרים לא מספקים. הערך הנוסף יכול להיות חדשני לגמרי או רק זוית שונה לאותו ערך – נישה, אוסף שונה של עזרים וכו, אבל בשורה התחתונה, בלי קשר לאתר חברותי או לא, הוא חייב לספק ערך ברור למשתמשים ואתם חייבים להבין את הערך הזה, לחזק אותו ולדחוף אותו קדימה. אם הערך ל מספיק חזק – שנו אותו, בדקו מה המשתמשים שלכם רוצים יותר – אבל זכרו – יותר מכל, אתם חייבים לספק ערך.
מדוע מגיעים לאתר שלכם? המשתמשים שלכם יגיעו לאתר שמתעסק בדבר שהוא קרוב במידה כזו או אחרת לתחום ענין שלהם – בתקווה לפגוש אנשים דומים להם, ללמוד או ללמד, או במילים אחרות – להוסיף ערך לעצמם. הרצון הזה להוסיף ערך לעצמם הו רצון חזק ועליכם, כמנהלי האתר, להבין אותו בדיוק רב ככל האפשר. במקום שבו יש ערך נתינה – כדאי לפתח ולשחק על הערך הזה, במקום שבאים ללמוד ממנו – הטיפוח והדגשים יהיו שונים. לאתר חברתי יש שילוב של הדברים האלו, אבל המשקל שתשימו לכל שיטת הוספת ערך יקבע הרבה. האם החלוקה הזו היא 1/3 ? האם אנשים באים בעיקר כדי להכיר אחרים וללמוד, או שהם באים לתת? האם יש חלוקה שווה (הרבה אנשים שבאים ללמוד וקצת שבאים ללמד) או לא, וכו.
כדי לאפשר את הצרכים האלה, עליכם לאפשר לאנשים לתת לעצמם זהות, לתת להם משהו לעשות ודרך להביע את עצמם, ולתקשר עם משתמשים אחרים ועם קבוצות אחרות. נראה איך אפשר לעשות זאת ומה המשמעויות.
זהות עצמית
רשת חברתית בנויה על זהויות. בין אם הזהות הזו בדויה וחלקית מאוד (שם משתמש או כינוי בפורום) ובין אם היא אמיתית ומפורטת (קורות החיים שלנו בlinkedin), הבסיס לכל תקשורת היא היכולת לזהות את האדם שעומד מולך והיכולת שלך להזדהות בפניו. לזהות עצמה יש ערך, אפילו ברמה הפשוטה ביותר של יכולת לבחור כינוי או תמונה, ובודאי ביכולת לפתוח פרופיל מלא דוגמת פייסבוק. העומק שאתם נותנים לפרופיל חייב להתאים באופן כללי למה שאתם רוצים שהאתר שלכם יביע. פייסבוק לא היתה מצליחה להיות הרשת שהיא הפכה להיות ללא ההתעקשות הראשונית (שהיתה אז די חדשנית) על שמות אמיתיים ולא דמויות וירטואליות, משום שפייסבוק מנסה להעביר את החיים שלנו לרשת. לפורומים רפואיים יהיה קשה לעשות דבר דומה – אנשים לא אוהבים לראות את הבעיות הרפואיות שלהם ברשת תחת השם האמיתי שלהם. באתר מבוסס פנטזיה אפשר לשער שדמויות פיקטיביות עם תמונות מצויירות יכולות להיות יותר מעניינות מאשר הדמות האמיתית שעומדת מאחור, וכו. הזיהוי מוסיף אמינות, איכות וקשר רגשי לאתר.
ברגע שהחלטתם על העומק וסוג הזהיויות באתר שלכם, תנו להם חופש וחשפו אותן. אם יש ציטוט של משתמש, הוספו את הדמות שלו וקישור לדף הפרופיל, אם יש לכך משמעות. כל הערה, ביקורת או פוסט שהמשתמש כותב ילוו בדמות הזו. המטרות של התוספת הזו הן גם בשביל המשתמש עצמו, אשר מזדהה עם הדמות שלו באתר, וגם למשתמשים האחרים, שיכולו לזהות משתמשים נוספים, להכיר דמויות ולתקשר איתן, ובכך לחזק גם את הקשר שלהם לאתר וגם את הרצון שלהם לתרום ולהשתתף (ובכך להראות את הדמות שלהם גם כן).
הזיהוי יכול להיות כסיכום זריז של הכרטיס כמו ברמקול:
או תמונה ושם בלבד, כמו בטוויטר:
או לדוגמא שם ופעולה ספציפית עליה מדובר באותו הרגע:
בכל מקרה, כדאי ששם ותמונת המשתמש יובילו לפרופיל אשר יציג פרטים נוספים, דרכי התקשרות וכדומה למשתמש שעומד מאחורי הכינוי..
ברגע שאתם מאפשרים פרופילים ואנשים, הדלת נפתחת לעוד הרבה אפשרויות אחרות הקשורות לדמויות המשתתפות באתר: אנשים נוספים שהדמות מעריכה או קשורה אליהם באופן מסויים הקשור לערך האתר (שוב, בפייסבוק – קשרים חברתיים, ברמקול – קשרי טעם אישי וביקורות, באתר משפחתי הקשרים יהיו משפחתיים וכו).
משהו לעשות ודרך להביע את עצמם
ההבדל העיקרי בין אתר תדמית או תוכן לאתר חברתי הוא היכולת של המשתמש לתרום, להביע, להיות חלק מהאתר עצמו. קשת ההשתתפות רחבה מאוד – מאתרים הבנויים על השתתפות משתמשים, דרך אתרים הבנויים על השתתפות גבוהה ממספר מצומצם של משתתפים והשתתפות קריאה או קטנה מאוד של השאר (לדוגמא, אתר ביקורות, או וויקיפידיה), עד אתרים שהשתתפות המשתמשים בהם היא חלקית בלבד – וכוללת הצבעות או הערות בלבד, כמו בלוגים ואתרים מבוססי תוכן עורכים.
מה שתבחרו לאתר שלכם, כדאי לאפשר למשתמשים דרכים רבות ככל האפשר להביע את עצמם, מאותן סיבות שדיברתי עליהן למעלה: אמינות, קשר רגשי לאתר, מיתוג וכדומה. גם סיבות טכניות וכלכליות משחקות כאן תפקיד: כמות התוכן שהמשתמשים שלכם יוצרת כמעט תמיד תהיה גדולה יותר וכלכלית יותר מאשר יוצרי תוכן מטעמכם יכולים ליצור, והערך מבחינת SEO וענין למשתמשים יהיה גבוה. מצד שני, פיקוח (אם יש צורך) ואדמיניסטרציה עלולים להטות את הבחירה לצד השני. אלו שיקולים שיהיה עליכם לקחת.
פעילות רחבה של משתמשים כוללת מתן ביקורות, כתיבת ערכים, הוספת פוסטים בפורום וכדומה. כנראה שאם אתם מאפשרים פעילות כזו אתם מכוונים לאתר שיהיה מעין פלטפורמה. כדאי להקל במידת האפשר במתן התוכן, משום שקשה לשכנע משתמשים לעשות זאת בכל מקרה, וכל קושי שתוסיפו רק ירחיק אותם יותר. לעתים עדיף להוריד פצ'רים מענינים וטובים כמו עורך טקסט עשיר ( rich text editor), הוספת תמונות וסרטים וקישורים חיצוניים, רק כדי לקבל תחושה של קלות הוספת תוכן, אולם לפעמים היכולת ליצור תוכן מקורי ואישי חשובה יותר. שימו לב בדיוק מה אתם נותנים למשתמשים שלכם וכמה רחוק אתם יכולים ומתכוונים ללכת.
ברמקול, לדוגמא, מאפשרים חוות דעת עם טקסט חופשי מלא ועשיר:
אולם המשמעות היא שבאתר יכולות להיות ביקורות שאי אפשר לשלוט במראה ובתוכן שלהן:
(שימו לב לצבע הפונט וגודל התמונה) – האם אחידות וקיראות עדיפות על האפשרות של משתמש להביע את עצמו? תלוי באתר, תלוי בסוג המשתמשים וסוג התוכן שהם מביאים איתם – אני מראה לכם את האפשרויות השונות ואת המשמעויות האפשריות שלהן.
מעבר לפעילות הרחבה אפשר וכדאי בכל מקרה לאפשר למשתמשים פעילות צרה יותר – פעילות שעדיין נותנת להם להביע את עצמם, את הרצונות ואת המחשבות שלהם, אבל בלי הרבה מאמץ. הצבעות למינהן (אהבתי, מתן לב, אצבע למעלה או למטה וכו) הן אפשרות פופלרית (רמקול, טוויטר, פייסבוק, כולן מאפשרות את זה). האפשרות לחלוק תוכן – מעבר ליתרון הויראלי – נותן למשתמשים במה להבעה עצמית, מה הם אוהבים, מה מצא חן בעיניהם וכו. חשוב מאוד להיות קשובים למשתמשים בשלבים האלה – פעמים רבות טוויקים קטנים לפיצ'ר יהפכו משהו צולע לתוספת נהדרת לאתר, ולעיתים קרובות הקהילה עצמה תצמיח משהו שונה לגמרי ממה שהתכוונת – אבל זה יהיה משהו יעיל ופורה מאוד.
היכולת לתקשר
השלב האחרון בבהית קהילה היא היכולת של אנשים לתקשר בינם ובין עצמם – בין אם ע"י פורום, הודעות ציבוריות ופרטיות, ובצורה המעניינת ביותר – פעילות חוץ אתרית (מפגשים, טלפונים וכו). בין אם אתם מאפשרים זאת ע"י חשיפת פרטים (מוגנים באפשרות פרטיות) מסויימים כמו מספר הטלפון, או אפשרות ארגון מפגשים חיצוניים – ברגע שהרצון הזה עולה אצל המשתמשים אתם מתחילים להרגיש שהקהילה נוצרת משום שזהו דחף טבעי. אם יש לכם יכולת טכנולוגית שווה לבדוק אפשרות של זיהוי גיאוגרפי אוטומטי, או אולי שימוש באתרים חיצוניים המאפשרים זאת (כמו חיבור לfouresquare).
לסיכום
כשבונים אתר עליכם לבחון דברים רבים, בינהם היכולות החברתיות שאתם מעונינים (או לא) להוסיף. נסו לבנות את היכולות צעד אחר צעד, ולא "לזרוק" אפשרויות באתר בלי להבין מה האפשרות נותנת, את מי היא משרתת והאם יש דרישות בסיס שעליכם לעבור לפני (לדוגמא לבנות פרופילים לפני מערכת מסרים באתר, או הגעה למסה קריטית של משתמשים לפני הוספת אפשרות לארגן פגישות וכו).
דיסקליימר: אני מאמין שאנשים צריכים להיות אחראיים לעצמם. אני לא מאמין גדול ב"תעזרו לי, תדאגו לי". אני שומר כסף בצד לשעת צרה, אני מבטח את עצמי מכל כיוון. זה נכון בהתנהלות האישית שלי, וזה נכון בדרך בה אני מתנהל באינטרנט. אין לי בעיה עם בקשות לעזרה, אני גם אוהב לעזור כשאפשר, יש לי בעיה מסויימת עם דרישה לעזרה. יש לי בעיה עם תרבות המגיע לי.
מבחינתי, הדיון שהיה לי עם מורן על הונאת הפישינג בניוזגיק סבב על העובדה הזו. הדרישה באינטרנט של משתמשים שיגנו עליהם, שיאבטחו אותם ושאף אחד לא יפגע בהם היא דרישה ילדותית ומסוכנת לדעתי, ואחד הסממנים לכך הוא היעד לדרישה הזו: כולם. כשמורן רוצה שיגנו עליה מפישינג היא דורשת את ההגנה מהדפדפן שלה, מחברת האינטרנט שלה, מרשויות החוק, מהאתר שאליו היא גולשת. כולם אחראיים על בטחון הגולש. כולם מלבד הגולש עצמו.
הבעיה המוסרית עם התביעה הזו היא הדבר האמיתי שמפריע לי. מדוע אנשים חושבים שאחרים חייבים להגן עליהם וכל מה שהם צריכים לעשות זה להנות? או בעצם העובדה שהם משתמשים (חינם, דרך אגב) בשירות מסויים, הוא חייב להגן עליהם? והגרוע מכל, מאיפה באה הדרישה והטענה ש"המשתמש הסופי צריך לסמוך על כל הגורמים בדרך, אם זה הדפדפן או השירות אליו הוא מחובר שיצליחו לחסום הונאות מסוג זה"? מדוע המשתמש חייב לסמוך על כל אותם גופים ומדוע הם חייבים להגן עליו, לאחר שהם נותנים שירות מסויים בחינם, ולא הוא עצמו?
ברמקול ובמיתמית, שהם אתרים פעילים מאוד בתחום הביקורות, יש לנו לפעמים דיונים כאלה עם המשתמשים. שם אפשר לראות דיעות רבות ושונות וגישות שונות של משתמשים פעילים מאוד בתחום – חלקם עם היסטורית אינטרנט וחלקם ללא, חלקם עם מה שאני מגדיר חושים בריאים וחלקם תמימים. אחד המשפטים שתמיד "נזרק בפני" הוא שאי אפשר לסמוך על האתר ב100%. כתבתי נזרק בפני במרכאות משום שלא ברור לי למה אנשים מלחתחילה חושבים שעל כל אתר כלשהו, על כל משתמש כלשהו באינטרנט (כמו שעל כל אדם שפוגשים ברחוב) חושבים שאפשר לסמוך ב100%. אתר שנותן שירות טוב (כמו רמקול) מאפשר למשתמשים שלו להבין על מי אפשר לסמוך (כתבתי קצת על זה בבנית חוויה סוציאלית באתר), וכן פועל בעזרת אמצעים טכנולוגיים (דירוג איכותי ואמין), אנושיים ובעזרת המשתמשים והקהילה, לשיפור האמינות והadded value של השירות כשירות תומך החלטה – אבל באף שלב לא כדאי לסמוך עליו ב100%.
אני מאמין שרשתות חברתיות הצליחו ומצליחות באינטרנט משום שהן מתרגמות משהו אמיתי ונצרך מהעולם הפיזי לעולם הדיגיטלי. בפייסבוק זה המעגל החברתי שלנו, בטוויטר שיחה קהילתית, ברמקול חוות דעת של חברים. אבטחה ואמינות לא שונות מהעולם האמיתי – כמו שלא נכניס מישהו זר הביתה, כמו שלא ניתן 1000 ש"ח לזר על סמך הבטחה שמחר אולי הוא יתן לנו משהו בעד, כמו שנדע שיש הבדל בין חבר טוב וחבר שאנחנו סומכים על ההמלצה הקולנועית שלו, וכמו שלא נעביר במטוס מתנה שלא אנחנו ארזנו – בדיוק באותו אופן לא כדאי ללחוץ על לינק שלא ברור מי שלח, לא להוריד תוכנות שלא ברור מי ה"אבא" שלהן, ולא נלחץ על קישורים, כפתורי אישור וכל מיני דברים בלי שנבין למה צריך ומה זה עושה.
הבעיה הטכנית עם התביעה הזו חשוב לציין שהתביעה הזו גם כמעט לא אפשרית ולא הגיונית טכנית. שירותים טובים ומוצלחים מותקפים כל הזמן, בדרכים שונות ובשיטות שהולכות ונהיות מתוחכמות. השירות תמיד יהיה אחרי בנסיון הגנה, וזו עובדה בשטח. גם המליונים שמושקעים באבטחת מוצרים ברי קיימה בנסיון שלא יפרצו (xbox, אייפון וכו) – סופם להכשל. וגם אם לא יכשלו – תמיד אחת השיטות הטובות ביותר לפרוץ היא הנדסה אנושית – לגרום למשתמש ללחוץ או להוריד משהו שהוא לא היה אמור לעשות – וקשה עד בלתי אפשרי להגן על משתמשים מפני עצמם. עדיף להסביר את זה.
אז מה עושים? מסבירים, מחנכים, ומלמדים משתמשים איך להגן על עצמם – בדיוק כמו בעולם האמיתי. כמו ילדים, רק שכאן הלמידה, באינטרנט כמו באינטרנט, היא אינסופית – למרות שהעקרונות הדיברתי עליהם למעלה הם הבסיסיים ביותר ולא משתנים יותר מדי. לא תובעים הגנה "מלמעלה" – משום שעצם התביעה הזו היא הסרת אחריות מהמשתמש עצמו. פסיכולוגית, כשמישהו חושב שמגינים עליו הוא מגן פחות על עצמו. אז די. אחריות היא שם המשחק.
