If you’re reading this, it means I actually worked up the courage to mail it. So, good for me. You don’t know me very well, but if you get me started, I have a tendency to go on and on about how hard the writing is for me. But this– this is the hardest thing I’ve ever had to write… There’s no easy way to say this, so I’ll just say it: I met someone. It was an accident. I wasn’t looking for it. I wasn’t on the make. It was a perfect storm. She said one thing, I said another. Next thing I knew, I wanted to spend the rest of my life in the middle of that conversation. And now there’s this feeling in my gut. She might be the one. She’s completely nuts, in a way that makes me smile highly neurotic. A great deal of maintenance required. She is you, Karen. That’s the good news. The bad is that I don’t know how to be with you right now. And it scares the shit out of me, because if I’m not with you right now, I have this feeling we’ll get lost out there. It’s a big, bad world full of twists and turns, and people have a way of blinking and missing the moment– the moment that could’ve changed everything. I don’t know what’s going on with us, and I can’t tell you why you should waste a leap of faith on the likes of me. But, damn, you smell good… like home. And you make excellent coffee. That’s got to count for something, right? Call me. Unfaithfully yours,
ש מסות, שירים, כתיבה יוצרת טובה כל כך שלפעמים היא מחליפה שעות של מחשבה, שיחות עם חברים, עבודה עם פסיכיאטר. אם רק תלמדו להקשיב ולהשתמש בנסיונם של אחרים, רק דברים טובים יקרו. השיר של באז לורמן (הסיפור המלא של השיר הזה, המקור, הגרסאות וכו' נמצא בוויקיפידיה כאן)
והתרגום הוא משהו כזה (נגנו את השיר כשאתם קוראים.. הביצוע כל כך טוב..)
גבירותי ורבותי בוגרי מחזור 99
אם הייתי יכול לתת לכם רק טיפ אחד לעתיד, זה היה קרם הגנה.
ההשפעות ארוכות הטווח של קרם ההגנה הוכחו בידי מדענים,
בעוד שלשאר העצות שלי אין בסיס אמין יותר מאשר נסיוני ההפכפך.
אני אחלוק את העצות האלה עכשיו.
תהנו מהכוח והיופי של הנעורים.
או לא משנה. אתם לא תבינו את הכוח והיופי של הנעורים עד שאלו יעלמו.
אבל תבטחו בי, עוד 20 שנה תסתכלו אחורה בתמונות שלכם ותזכרו כמה נפלאים באמת נראיתם…
אתם לא שמנים כמו שאתם מדמיינים.
אל תדאגו מהעתיד. או שתדאגו, אבל דעו שדאגה יעילה כמו פתירת בעית מתמטיקה ע"י לעיסת מסטיק.
הבעיות האמיתיות בחיים הן כנראה אלה שלא עברו במוחכם הדואג, הסוג שמסנוור אתכם לפתע בארבע אחה"צ ביום שלישי.
תעשו דבר אחד כל יום שמפחיד אתכם.
שירו.
אל תהיו פזיזים עם לבבות של אנשים אחרים,
אל תסכימו שאנשים אחרים יהיו פזיזים עם שלכם.
נקו את השיניים.
אל בתזבזו את זמנכם על קנאה. לפעמים אתם מקדימה, לפעמים מאחורה…
המרוץ ארוך, והוא רק עם עצמכם
זכרו את המחמאות שאתם מקבלים, תשכחו את ההעלבות.
אם אתם מצליחים לעשות את זה, ספרו לי איך.
שימרו את מכתבי האהבה הישנים שלכם, זרקו את חשבונות הבנק.
התמתחו.
אל תרגישו אשמים אם אתם לא יודעים מה אתם רוצים לעשות עם חייכם..
האנשים המעניינים ביותר שאני מכיר לא ידעו בגיל 22 מה הם רוצים לעשות עם חייהם,
חלק מהאנשים המעניינים ביותר שאני מכיר בגיל 40 עדיין לא יודעים.
קבלו הרבה קלציום.
היו אדיבים לברכיים שלכם, אתם תתגעגעו אליהן כשהן ילכו.
ייתכן שתתחתנו, ייתכן שלא, אולי יהיו לכם ילדים, אולי לא, אולי תתגרשו בגיל 40, אולי תרקדו את התרנגולת המטורללת ביום הנישואין ה75 שלכם..
מה שאתם לא עושים, אל תברכו את עצמכם ואל תכעסו על עצמכם יותר מדי,
הבחירות שלכם הם חצי מקריות, וכך גם הבחירות של כל השאר.
תהנו מהגוף שלכם, תשתמשו בו בכל דרך שאתם יכולים..
אל תפחדו ממנו, או ממה שאנשים אחרים חושבים עליו,
הוא הכלי הטוב ביותר שאי פעם יהיה לכם.
ריקדו.
אפילו אם אין לכם איפה חוץ מהסלון הפרטי שלכם.
קראו את ההוראות, אפילו אם אתם לא ממלאים אותן.
אל תקראו עיתוני אופנה, הם רק יגרמו לכם להרגיש מכוערים.
הכירו את ההורים שלכם, אתם אף פעם לא יודעים מתי הם יעלמו לתמיד.
היו נחמדים לבני המשפחה שלכם, הם הקשר הטוב ביותר לעבר שלכם, והאנשים שרוב הסיכויים שישארו אתכם בעתיד.
הבינו שחברים באים והולכים, מלבד מעטים וחשובים שבהם עליכם להאחז.
עבדו חזק לגשר פערים בגיאוגרפיה וסגנון חיים מכיוון שככל שאתם מתבגרים, כך יותר אתם צריכים את האנשים שהכירו אתכם כשהייתם צעירים.
גורו בניו יורק פעם אחת, אבל עזבו אותה לפני שהיא הופכת אתכם לקשים,
גורו בצפון קליפורניה פעם אחד, אבל עזבו לפני שהיא הופכת אתכם לרכים.
טיילו.
קבלו כמה אמיתות בסיסיות, מחירים יעלו, פוליטיקאים יבגדו, גם אתם תזדקנו,
וכשזה יקרה, אתם תחלמו שכשהייתם צעירים המחירים היו הגיוניים, הפוליטיקאים אצילים, וילדים כיבדו את המבוגרים.
כבדו את המבוגרים ממכם.
אל תצפו ממישהו לתמוך בכם.
אולי תהיה לכם קרן, אולי תתחתנו עם מישהו עשיר, אבל אתם אף פעם לא תדעו מתי אחד מהם יעלם.
אל תשתוללו יותר מדי עם השער שלכם, או שעד שתהיו בני 40 הוא יראה כאילו הוא בן 85.
הזהרו מאיזו עצה אתם קונים, אבל היו סבלניים עם אלו שנותנים אותה.
עצה היא צורה של נוסטלגיה, לתת אותה היא שיטה לדוג את העבר מהזבל, לנקות אותו, לצבוע את החלקים המכוערים ולמחזר אותו כך שיהיה שווה יותר.
את ליאונרד כהן כנראה אני כבר לא אראה מופיע. הסבב הזה הוא כנראה ההזדמנות האחרונה, אבל כרטיסים שנגמרו תוך שלוש שעות והופעה מול עשרות אלפי אנשים.. אה.. לא ממש כוס התה שלי. אבל הוא בכל זאת מגיע לארץ, ורק זו סיבה טובה לתרגם שיר..
יש שירים שמשהו אחד, איזו שורה או רעיון, תופס אותך שם בפנים. זה אולי לא כל השיר, אבל זה מה שנותן את הטון לשיר שאתה אוהב ורוצה לשמוע.. זה מה שקרה לי עם השיר הזה
השבוע היה שבוע פורה.. כמה פרוייקטים הגיעו לשלב בשלות מספקת ליציאה לאור, ואני משער שאפשר כבר להציג אותם לקהל. בניגוד לבלוג ספורט, שם אני אתאר את הגישה הספורטיבית לפרוייקטים האלה, רציתי קצת להציג אותם כאן ברמה גבוהה יותר ולהציג כמה נקודות טכניות קלות..
גיראפ – ביקורות על מוצרי ריצה – הוא פרוייקט ביקורות מערכת (לא תוכן גולשים) שבא לתת מענה לצורך שלא קיים בעולם הריצה היום – מה טוב ומה פחות טוב. נעליים, ביגוד, משקאות ותזונה, וכו וכו. כן – עולם הריצה עשיר יותר מזוג נעליים וכובע. תתפלאו. המערכת הוקמה מעל וורדפרס, עוצבה ועוברתה ע"י עומר קפלן והיא מכילה כמה נקודות מענינות על מערכות וורדפרס ושיווק:
בעקבות המערכת החלפתי את תוסף הgoogle anlytics בכל הבלוגים שלי בGoogle Analyticator. למרות שהתוספים דומים, באחרון יש תוספת ללוח הבקרה של וורדפרס עצמו שמביאה את עיקר העניינים ואופציות הקינפוג רבות יותר. מומלץ.
תוסף החיפוש, Relevanssi, גם הוא עוברת – משתמש בטכניקת חיפוש מתקדמת של כמות הפעמים שמילת החיפוש נמצאת במסמך וכן כמות הפעמים שהמילה נמצאת בבלוג באופן כללי. ז"א חשיבות המילה כפול המצאותה במסמך. מענין. כמובן ששאר האופציות הרגילות של תוסף חיפוש – חיפושים פופולריים וכו – קיימות.
תוסף טוב לכוכבים וציונים לא מצאנו, ואנחנו משתמשים במשהו לא כ"כ מצטיין – אם נמצא נודיע, או שנצטרך לכתוב אחד. למישהו יש?
הבאז ברשת הגיע קודם כל דרך פייסבוק וטוויטר, שישר הביאו לנו כמעט 100 יוניקים ביום – אחרי יום אחד שלי בלבד. עומר הצטרף עם עבודה קלה בפורומים, ואנחנו מתייצבים באיזור הזה. האתגר הבא יהיה שיתופי פעולה וכתיבת תוכן, ואח"כ המשך חיזוק SEO. דיווח יבוא בהמשך..
רצים את ישראל – הוא האתגר החדש של זהר ושלי, שמטרתו לרוץ מהחרמון לאילת. הבלוג הזה, גם הוא מבוסס וורדפרס, ילווה אותנו לאורך הדרך – האימונים, המחשבות, ההיכרות העמוקה אחד עם השני, ועם עצמנו, האתגר הגדול והריצה עצמה. אני מקווה שהוא לא יכסה פציעות :
עדיין לא עשינו שיווק ברשת. קצת דיברנו על זה אבל לא יותר. אנחנו מחכים לקצת יותר תוכן.
התבנית היא Panorama, שתורגמה על ידי לעברית – והיא כמובן חופשית אבל עדיין לא הוצאתי אותה החוצה. אם מישהו רוצה אפשר לפנות אלי. ככל שתפנו יותר הסבלנות שלי תגמר ואני אוסיף אותה לבלוג התבניות או משהו.
כדי לעקוב אחרי המשקל, אנרגיה והקילומטרז' שלנו הוספנו דף מעקב, שהוא למעשה דף מגוגל דוקס שעשיתי לו share פומבי – רעיון לא רע כך ששנינו יכולים לעדכן אותו רגיל, לעשות סיכומים וממוצעים על הדף עצמו והבלוג מתעדכן אוטומטית. שווה בדיקה.
אתמול פרסמתי טוויט שדיבר על חזרה שלי מהכרמל אחרי ריצת בוקר. בשבילי זה היה עדכון סטטוס רגיל, משהו של בין לבין, תוכן רגיל, משהו שאני באופן כללי עושה לפחות פעם בשבוע, הרבה פעמים יותר, כבר שמונה שנים. שמונה שנים. עושה, מדבר על זה עם חברים, מספר סיפורים. ועכשיו מטווט.
אז למה אני כותב על זה פוסט?
בגלל התגובות. 4 אנשים שונים, תוך יום, לא קשורים זה לזה, בסיטואציות וסיבות שונות, דיברו איתי על הטוויט הזה. "אתה נוסע לצפון רק בשביל לרכוב", "רק בשביל לרוץ", "לעשות ספורט", "מטייל בבוקר בארץ" וכו וכו. כולם הופתעו, כולם נדהמו. גם אני – כיצד זה יכול להיות ששמונה שנים אני מדבר על זה ולא מקבל אפילו תגובה מופתעת אחת, ופתאום בבת אחת ארבע?
זה, גבירותי ורבותי, טוויטר. משפטים קצרים, מסר, הפצה והקשבה.
המסר שלי פשוט יותר – בדיוק מה עשיתי. אני כותב ושולח.
ההפצה מידית ורחבה – כל החברים שלי (הדיגיטליים) רואים את זה, חלקם קוראים את זה. הרבה יותר מאשר אלו שאמרתי להם פנים אל פנים.
ההקשבה מטורפת – החברים שלי קוראים את הטוויט בזמנם שלהם, מתי שהם בחרו ומתי שהם רוצים ומוכנים להקשיב, לא כשאנחנו נפגשים, כשאני רוצה לדבר, כשלהם יש מה להגיד. מנטלית הם מוכנים להקשיב ואז הם שומעים אותי הרבה יותר טוב. מרצים ומדריכים לכושר שיכנוע מלמדים אותך איך לתפוס את תשומת הלב של ה"לקוח" שלך.. יש מגוון שיטות ותרגילים, אינטונציות, שפת גוף וכדומה. טוויטר מבטל את כל אלה – הוא מגיש לך את הלקוח כשהוא רוצה להקשיב. זהו זה. זה טוויטר.
כשהגעתי ליבמ לפני קצת יותר משנתיים וחצי, היה לי בלוג אחד, נסיון כמנהל פיתוח בשתי חברות, בעיקר כמנהל טכני שגדל מלמטה, מתוך הטכנולוגיה. מיטמיט היה אתר של כמה מאות יוניקים, אולי מעל אלף, ורמקול היה בתחילת דרכו.
נכנסתי לנהל את הצוות הישראלי של הSametime Gateway, מוצר מרתק שנכתב בjava למטרות תרגום פרוטוקולי תקשורות ומסרים מידיים מתוך הארגון החוצה, תוך שמירה על שליטה ובקרה ובטחון מידע כנדרש באירגונים. למדתי xmpp, sip על הדיאלקטים השונים שלהם, למדתי לדבר בפוליטיקה אמריקאית, למדתי לנהל צוות ללא שליטה טכנית במוצר, כשאני מלווה באנשים נהדרים, כמו גיל פרצי, שהיה ראש הצוות המקומי.
עם הזמן וההצלחה, הפיתוח עבר כולו לישראל, ומצוות חלקי הפכנו לבעלי המוצר, והעבודה התחילה להיות רחבה יותר, צוותי QA בסין, הודו, אירלנד וארה"ב, לקוחות בכל מקום, שיתופי פעולה עם החברות הגדולות ביותר שיש. לצוות הצטרפו עוד אנשים חזקים כמו גילי נחום (שגם כותב מדי פעם בבלוג האישי שלו ועל javajava), כמומחה הביצועים שלנו, וטלי צברי שלקחה פרוייקט בעייתי והפכה אותו להצלחה לפי המטרות שלנו. היה תענוג, ולמדתי הרבה על ניהול, פוליטיקה, אנשים, תהליכים, מה כדאי, מה עדיף, ואיך להגיע לאיפה שאתה רוצה. למדתי גם מתי התהליך משרת אותך ומתי אתה הופך עבד לתהליך, עד כדי שהוא מפסיק לשרת והופך לנטל.
במקביל מיטמיט הפך להיות האתר השני בגודלו בישראל בענף החתונות, הישג לא מבוטל, כשהוא מביא אלפי יוניקים ביום. גם רמקול צמח לכמה אלפים ביום, אבל יש לו עדיין כברת דרך לעבור. יש לי 4 בלוגים עיקריים, שניים מהם פעילים פחות או יותר. פייסבוק, טוויטר וקפה דה מרקר הם כבר עובדה קיימת, כמו המשבר הנוכחי, כמו ההזדמנויות שהוא מייצר, וכמו הידע שעכשיו יש לי – שמקומי כבר לא ביבמ.
לקח לזה קצת זמן לשקוע, אבל הבנתי שאני רוצה להמשיך, שאני רוצה לחזור ולטפל בבעיות טכנולוגיות עם הידיים, להלחם בבאגים וארכיטקטורות שלא נותנות לי לישון, כי זה מענין, ומאתגר, וקשה. אני מחפש את הרוח של הסטארטפ, את האנרגיות של המלחמה, את הרצון לכבוש את העולם.
מה יהיה עכשיו? לא בדיוק ברור לי. אין לי משהו סגור. אני מחפש סטארטאפ, להצטרף או להקים, ועד אז – פרוייקטים טכנולוגיים, יעוץ ניהולי לראשי R&D שרוצים להצליח יותר, דברים שלי ודברים של אחרים. לא יודע מה יהיה עכשיו, אבל אני יודע שיהיה מענין.
בפגישה השנייה של מועדון הוויסקי (distilled beer) בתחום הוויסקי האירי היה לי העונג להעביר את ההרצאה. חשבתי להעביר כאן כמה עובדות מתוך ההרצאה הזו:
האיות המקורי היה Whisky, אך מכיוון שוויסקי סקוטי היה באיכות כל כך גרועה (!), הוויסקי האירי והאמריקאי שינו את השם כדי למתג את עצמם, והם כותבים Whiskey (עם e). מצחיק שהיום המצב התהפך לגמרי, אבל האירים והאמריקאים נשארו תקועים..
דרך אגב, למרות זאת, אם מחפשים בגוגל Whisky יש בערך 16 מליון תוצאות, ואם מחפשים Whiskey יש 20 מליון – אבל זה בטח בגלל שיש יותר אמריקאים כותבים..
אירלנד היא מקור הוויסקי (שפירושו “מי החיים”) – המשקה הגיע משם ע”י נזירים נוצרים שהפיצו את הבשורה (וגם נצרות).
באירלנד שלוש מזקקות:
באופן כללי וויסקי עם פחות עישון מסקוטי ובלי peat.
זיקוק משולש ברוב המקרים – אבל זה לא ההבדל העיקרי מוויסקי סקוטי! יש גם סקוטיים שמזוקקים שלוש פעמים.. אז מהם בכל זאת ההבדלים הגדולים?
וויסקי אירי מזוקק בעיקר משעורה.
מוזקק בערבוב של לתת ודגנים לא מלותתים (malted וגם unmalted) – שנקרה pure pot, בניגוד לסקוטי שהוא עם malt בלבד (pure malt)
רוב האירים היום הם לא pure pot – אלא ערבוב של pure pot עם וויסקי grain, חיטה או תירס לדוגמא – עדיין יש כמה שהם pure pot (נחזור אל זה מאוחר יותר) לגמרי.
יש את הסוגים הרגילים באירלנד: סינגל מאלט, בלנדד, grain, וכו.
Pure Pot Whiskey, שהוא הוויסקי היחודי לאירלנד, נעשה בזיקוק batch (בניגוד לזיקוק רציף, שהוא זיקוק נפוץ בסקוטלנד), ולכן:
עשוי לרוב משיורה בלבד
רק Redbreast, Green Spot וBushmills מייצרים היום Pure Pot – כולם מהמזקקה של Midleton.
הזיקוק המשולש הוא שאחראי לטעם היחודי של הוויסקי האירי.
כשהייתי בסקוטלנד לא יכולתי להעלות תמונות מהמצלמה, ולכן כל הפוסטים שלי היו טקסטואלים.. לצערי. היום אני עובר ומוסיף תמונות, אבל מכיוון שרבים כבר קראו אותם, אני מוסיף את הפוסט הזה עם התמונות העיקריות.. שאר התמונות נמצאות בגלריה בפיקאסה
התמונה הראשונה, של הגינה שנחתי בה ביום הראשון באדינבורו, אותו יום שהמזל התחיל להיות בו.. בעייתי..
וזה אחד השפנים או ארנבים, חיות הרחוב של סקוטלנד, אומנם צולם באדינבורו אבל הרעיון דומה:
לא אשעמם אתכם במה שהיה ומה שעשיתי היום בבוקר. זה היה התייר הרגיל שלכם באידנברו.. תוכלו למצא את הרעיון בכל ספר תיירים מתחילים. היתה כמובן ריצת הבוקר המעולה, הכיסא של ארתור, הגבעה ההיא, הטירה הזו, יאדה יאדה יאדה. לא משהו לכתוב עליו הביתה (בבלוג או במכתב).
שוב נועה הצילה אותי ברגע האחרון עם המלצה על הBOW BAR, אחד הפבים המומלצים בבירה (הא הא הא). פאב וויסקי ובירה מפותח עם מאות סוגי וויסקי וכ8 או 10 ברזי בירה, כבקשתך. כמובן שבקשתי היתה וויסקי טוב אחרון לפני שאני עוזב.. אבל גם הייתי רעב, והיה דיל לא רגיל על בירה ופאי בשר, מאכל סקוטי מוכר. אז שאני לא אקח?
אמרתי כבר שהאלכוהול כאן זול, אבל רק כדוגמא. וויסקי, פינט (כמעט חצי ליטר, קצת פחות) בירה ופאי בשרי ב7 פאונד. זה בערך מחיר של וויסקי בלבד בישראל, בטח לא וויסקי כמו שאני לוקח..
מה שבאמת מזכיר לי – לקחתי את הCAOL ILA 12 – וויסקי אילה (ISLAY) מטורף בעל מליון טעמים.. הריח שלו בלבד לוקח אותך למקומות אחרים.. אבל כשאתה לוגם ממנו אתה מרגיש את הכל מתפוצץ בפה.. ומתפוצץ.. ומתפוצץ.. ולאט לאט נרגע. אתה יושב וחולם על הטעמים הרבים הבו זמניים שרצים אצלך בחיך, ופתאום הטעם חוזר. אין. וויסקי טוב לא עוזב אותך ברגע. איך אפשר לשתות ג’יימסון, אני חושב ברגעים כאלה. זה כמו לשתות קולה הום מייד.
אני מדבר עם בעלת המקום על הא ודה. היא מספרת שבדיוטי פרי אפשר להשיג אחלה וויסקי, ואני אומר לה שאני לא יכול לקנות יותר בגלל הגבלת המכס. היא מתחילה לספר על סבתא שלה, אירית משוגעת, שהיתה מבריחה וויסקי כפי שתיים ממה שהיה מותר, ואיך היתה מבקשת ממישהו אחר המטוס להעביר בקבוק אחד בשבילה. הממ.. נשמע קרוב למדי לתוכנית שלי, אמרתי לה. היא טענה שלסבתא שלה לא היתה בושה, ואני תרגמתי לה את המוטו הטיולי שלי “Shame has died and was burried a long time ago”. בעברית זה נשמע טוב יותר היא אמרה שהייתי מסתדר על סבתא שלה. והציע לי עוד איזו טעימונת של וויסקי, לכבוד הסבתא.
וכך, שיכור ושמח, נסעתי לי באוטובוס לשדה התעופה. האתגר הבא יהיה להעביר הכל בטיסה. הבעיה תהיה עם שק (שקית) המתנות, שמשום מה יצא די גדול – לא בגלל שיש הרבה מתנות (לא להתלהב), אלא בגלל שקניתי כמה וכמה (וכמה) בובות מגניבות לאוסף שלי, וכל אחת עטופה בנפרד, ועטופה היטב. זה גדול.
אין בי עצבות, או עצבנות, כשאני בדרך לשדה תעופה. מי שמכיר אותי יודע שבלי קשר לכלום, הדרך חזרה לשדה התעופה תמיד מעצבנת אותי. לא יודע למה. יותר מדי דברים יכולים להתקע, יותר מדי פעמים נתקעתי בעבר. אוהב לבוא ולסגור את זה, ומעדיף להפסיד שעה או שעתיים כדי להיות מוכן בשדה. אבל הפעם אני בסדר, לא ממהר, לא עצבני. וויסקי, אתם אומרים? אולי. רגיעה אחרי שבוע לבד? אולי. מי יודע. אולי למדתי לזרום.
לפעמים כדאי לבדוק את מזג האויר. התעוררתי בחצות בערך לקול הגשם, ומאז הוא לא הפסיק. לא התחשק לי לצאת לרוץ בבוקר, למרות שסוף סוף נראה שהגעתי לאחד המקומות היותר אטרקטיביים בטיול. הבעיה שלי לא היתה עם להרטב, זה ממש לא נורא – אם יש לך איך להתיבש אח”כ, או בגדים להחליף. אין לי ממש עוד מעיל, ולא מתאים לי להסתובב רטוב יומיים. אז לא רצתי, ושיניתי כיוון – אין הרבה מה לעשות בפורט וויליאם אם רטוב בחוץ, ואני משנה כיוון חזרה לאינברנס, ואז לאדינבורו.
בדרך עצרנו בתחנה ליד טירת Urqhart (אני אפילו לא הולך לנסות לכתוב את זה בעברית). שאלתי לכמה זמן עוצרים והוא אמר שמיד ממשיכים, אז ביקשתי לחכות שניה כדי שאצלם. מאוד לא הסגנון שלי, שכולם יחכו לי והכל, אבל זה טיול, והטירה באמת יפה.. הנהג הסכים בחיוך, אמר שזה חלק מהשירות, ואני קיפצתי על החומה כדי לקבל זוית טובה. האוטובוס הסתכל עלי. אמרתי יפה תודה לכולם כשעליתי, וכולם חייכו ושמחו (אולי שמחו שסוף סוף עליתי, לא יודע).
סוף סוף קניתי את הוויסקי שחיפשתי – ARDBEG SUPEROVA, הוויסקי הכי PEATY שהם יצרו (בעברית, הוויסקי עם הכי הרבה כבול, שזה “חומר דחוס ורקוב חלקית”, ה”משמש לעתים כדשן. ניתן להשתמש בו כחומר דלק”, או בעברית פשוטה, מסריח). יוצרו 2400 בקבוקים כאלה, והוא די חזק (58.9% אלכוהול). אני בטוח שאני אבוא פחות מבויש למפגש הוויסקי הבא.
בכלל נקודת המבט שלי על וויסקי השתפרה פלאים בביקור הזה. לא עוד משקה כדי לתפוס ראש, לא עוד איכות בכוס, אלא דרך חיים. הסקוטים יכולים בכיף לשתות באמצע היום, או ללגום, לטעום, מתי שאפשר, אבל הלגימה הזו קטנה ממה שאנחנו רגילים. ברוב הפאבים יש מבחר עצום של וויסקי, מקומות, שנים, גדלים, טעמים. רובם באותו מחיר – אתה לא קונה מה שזול, או במחיר טוב – אתה קונה מה שאתה אוהב, ובמקרים רבים, ה12 שנה יותר מתאים מאשר ה18, וכדומה. אתה צריך להכיר את הוויסקי שלך. זה לא דיאט קולה.
:
היא אמרה שהייתי מסתדר על סבתא שלה. והציע לי עוד איזו טעימונת של וויסקי, לכבוד הסבתא.
סוף סוף קניתי את הוויסקי שחיפשתי –