טרי פרצ'ט הוא גאון, לדעתי, ומה שמענין – הוא הולך ומשתפר עם הזמן. כל ספר שלו שאני קורא מפתיע אותי – איך הוא מצליח שוב ושוב להוציא עוד משהו מענין ומצחיק על העולם שלנו.
בספר "שומרים, שומרים" (Guards! Guards), בניאום בסוף של הלורד וטינארי לקפטן וימס (אני לא מאמין שאנשים ממש הלכו והכניסו ערכים לדמויות האלה!), הוא מסביר מהם אנשים טובים, ומהם אנשים רעים בעולם. לדעתי הנאום כל כך טוב שרציתי לכתוב אותו כאן:
"אני מאמין שאתה מוצא את החיים בעיתיים משום שאתה חושב שיש אנשים טובים ואנשים רעים" אמר האיש. "אתה טועה, כמובן. יש, תמיד ובלבד, אנשים רעים, אבל חלקם נמצא בצדדים מנוגדים".
הוא נפנף בידו הגרומה לעבר העיר והתקדם את החלון.
"ים גדול וגועש של רוע", הוא אמר, כמעט בבעלות, "רדוד יותר במקומות מסוימים, ברור, אבל עמוק, או, כל כך עמוק באחרים. אבל אנשים כמוך מרכיבים רפסודות קטנות של חוקים וכוונות טובות באופן כללי ואומרים, זה ההיפך, זה ינצח בסוף. מדהים!" הוא חבט בוימס בחביבות על גבו.
"כאן", הוא אומר, "יש אנשים שילכו אחרי כל דרקון, יעבדו כל אל, יתעלמו מכל חוסר צדק. הכל מתוך איזה מנהג, רוע יום יומי. לא המרשעות הגבוהה של החוטאים הגדולים, אלא היצור ההמוני של רוע בנשמה. חטא, אפשר לומר, ללא מקוריות. הם מקבלים רוע לא בגלל שהם אומרים כן, אלא מכיוון שהם לא אומרים לא. אני מתנצל אם זה פוגע בך," הוא הוסיף, מלטף את הקפטן על הכתף, "אך אתם ממש זקוקים לנו."
"באמת, אדוני?" אמר וימס בשקט.
"או, כן. אנחנו היחידים שיודעים איך לגרום לדברים לעבוד. אתה מבין, הדבר היחידי שאנשים טובים יודעים לעשות זה להפטר מאנשים רעים. ואתם טובים בזה, אני מסכים איתך. אבל הבעיה היא שזה הדבר היחידי שאתם טובים בו. יום אחד מצלצלים בפעמונים ומפילים את השליט הרשע, ויום למחרת כולם יושבים ומתלוננים מאז שהשליט הרשע עזב אף אחד לא מוציא את הזבל, כיוון שהאנשים הרעים יודעים לתכנן. זה חלק מהדרישות, אפשר לומר. לכל שליט רשע יש תוכנית לשלוט בעולם. לאנשים הטובים פשוט אין את הכשרון הזה."
זה מהנאומים שגורמים לי לחשוב, "אמממ."
